ירושלים, 4 בפברואר 2026 (TPS-IL) – מדענים ישראלים גילו שגן בודד בתאי עור לא רק בונה את המחסום הפיזי של העור, אלא גם מתאם את ההגנות החיסוניות שלו, ובכך חושף את העור כאיבר פעיל ומתואם ולא כמגן פסיבי, כך הודיע היום (ד') אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הממצאים מציעים תובנות חדשות לגבי מחלות עור דלקתיות כמו פסוריאזיס ואטופיק דרמטיטיס.
האפידרמיס, השכבה החיצונית ביותר של העור, מגינה על הגוף מפני פתוגנים, קרינת UV וכימיקלים מזיקים. הגנותיו מסתמכות על שני מרכיבים: מחסום פיזי של תאי אפיתלום ומחסום חיסוני הנוצר על ידי תאים מיוחדים, כולל תאי לנגרהנס. בעוד שמדענים ידעו זה מכבר שמערכות אלו מתקשרות במהלך ההתפתחות, כיצד הן מתואמות נותר לא ברור.
כעת, חוקרים זיהו גן מרכזי, ZNF750, המתאם את שני התהליכים. המחקר, בהובלת ד"ר עידן כהן ופרופ' רועי גזית מהמחלקה למיקרוביולוגיה, אימונולוגיה וגנטיקה ע"ש שרגא סגל, מראה ש-ZNF750 מתבטא בתאי אפיתלום – תאים המצפים את פני הגוף – ומאפשר להם לייצר IL34, חלבון חיוני להתפתחות תאי החיסון מסוג לנגרהנס.
תאי לנגרהנס הם סוג מיוחד של תאי חיסון הנמצאים בעור, ובפרט באפידרמיס, השכבה החיצונית ביותר. הם מהווים חלק מקו ההגנה הראשון של הגוף מפני פתוגנים כמו חיידקים, וירוסים ופטריות.
"המחקר חשוב להבנת המורכבות של תהליכי התפתחות מתואמים הכוללים תאים שונים באותו רקמה, ובפרט להתפתחות העור, החיונית להגנת גוף האדם", הסביר גזית. "הוא גם מספק תובנה להפרעות במחסום העור ומחלות נפוצות כמו פסוריאזיס. למעשה, הוא סוגר מעגל עם מחקר שבוצע לפני 20 שנה, במהלכו זוהה לראשונה הגן ZNF750 במשפחה של חולי פסוריאזיס."
כהן הוסיף: "הממצאים שלנו עוזרים להסביר מדוע פגמים מבניים בעור מלווים לעיתים קרובות בתפקוד לקוי של מערכת החיסון. הם גם מצביעים על כיוונים טיפוליים חדשים, כמו שיקום אותות תמיכה מרכזיים לאיזון מחדש של חסינות העור."
גילוי התפקיד הכפול של ZNF750 עשוי להוביל לטיפולים חדשים במצבי עור דלקתיים נפוצים. על ידי מיקוד המסלול המאפשר לתאי האפיתלום לייצר IL34 ולתמוך בהתפתחות תאי חיסון, חוקרים יוכלו לאזן מחדש את חסינות העור בחולים הסובלים מפסוריאזיס או אטופיק דרמטיטיס. הממצאים מסבירים גם מדוע פגמים מבניים בעור מופיעים לעיתים קרובות לצד תפקוד לקוי של מערכת החיסון, ומעניקים לרופאים הבנה ברורה יותר של התקדמות המחלה.
מעבר לדרמטולוגיה, המחקר מדגים גם כיצד גן בודד בסוג תא אחד יכול לתאם את התפתחותה של מערכת שונה לחלוטין, ומראה כיצד רקמות משלבות פונקציות מרובות באופן מתואם. תפיסה זו עשויה להשפיע על רפואה רגנרטיבית וטיפולים באיברים אחרים, שם הבטחת התפתחותם המתואמת של סוגי תאים שונים חיונית להשבת תפקוד תקין.
המחקר פורסם בכתב העת המדעי Peer-Reviewed Cell Reports.
נושאים קשורים
