אם יש מקום שיכול לשמש כ"מקרה מבחן" מדויק לאופן שבו האמר חדש, לאחר כמעט שלושים שנות שירות, נכנס לצה"ל – חטיבת החרמון (810) היא כנראה הבחירה המתאימה ביותר.
שם, בין הר דוב לחרמון, באזור שבו מדרונות תלולים, שלג וגבהים של מעל 2,000 מטר הם חלק מהשגרה המבצעית, כל רכב נבחן מול שאלה אחת פשוטה, עוד לפני שהמנוע מופעל: איך מתמודדים עם האויב העיקרי – השטח?
בדיוק למטרה זו, הגענו לרכס המושלג כדי להבין מקרוב איך נראה, מרגיש ונוהג ה"לביא" – הגרסה המחודשת של ההאמר הוותיק, שנכנסה לשימוש ראשוני ביחידת התובלה ההררית של החטיבה. מבחוץ, סביר להניח שלא תבחינו בחידוש, ואולי לרגע הוא ייראה זהה למקור, אך בגובה שאנו נמצאים בו, מגלים במהרה שמדובר בסיפור שונה לחלוטין.
להאמר הישן יש כ-160 כוחות סוס, וב"לביא" החדש הנתון הזה מטפס לכ-190. גם המומנט – הכוח המאפשר לרכב התובלה להמשיך לתפקד גם בעלייה תלולה או שיפוע חד, גדל, לצד כושר העמסה משופר לעומת הגרסה הישנה.
"יש כמה הבדלים ויזואליים, אבל השינוי האמיתי הוא בפנים", פותח מפקד היחידה, רס"ן א', תוך כדי הפעלת ה"לביא" בזמן אמת. "המנוע שונה, שולב מערכת טורבו שלא הייתה בדגמים קודמים, לצד קירור משודרג ובלמים מחוזקים. בנוסף, מנגנון היגוי ואוורור חדש הוטמע, ותאורת לד החליפה נורות ליבון".
"אולי יותר מכל, הקפיצה המשמעותית ביותר היא מערכת הטורבו", מוסיף המפקד, ומבהיר מיד כי מדובר בראשונה מסוגה ובלעדית לדגם החדש. "ככל שעולים בגובה, אחוז החמצן באוויר יורד, וכמו שקשה יותר לבני אדם לנשום, כך גם למנוע. המערכת הזו נותנת מענה מדויק לצורך הזה, ועוזרת לו לספק אוויר בצורה יעילה הרבה יותר".
לאחר שיעור קצר במכונאות, התחלנו בנסיעה. "אתה מבצע משימות, מטפס על ההר בדיוק כמו שאנחנו עושים עכשיו", מסביר רס"ן א', "ומגיע לגבהים לא קונבנציונליים בשטח מאתגר. וכשרואים איך הוא מצליח לתפקד בצורה מדויקת ורציפה – זה ההישג האמיתי".
למרות ההחלפה, המשימות המבצעיות אינן משתנות – רק אופן הביצוע שלהן. "בסופו של דבר, זו אותה פעילות", הוא מדגיש, "בין אם זה הסעת לוחמים, פינוי נפגעים או אספקה לוגיסטית למוצבים, ההבדל טמון ביכולות ובביטחון שהוא מעניק, בזכותם אנחנו מבצעים ומרשים לעצמנו הרבה יותר".
ואם נדרש דוגמה מספרית להמחשה, לרס"ן א' יש אחת ברורה: "בעבר, לקח לי מספר דקות להגיע לפסגת החרמון; היום, זה לוקח פחות. זה אולי נשמע שינוי קטן, אך באזור מבצעי, כל דקה יכולה להיות קריטית, והיא יכולה להיות לעיתים ההבדל בין מבצע מוצלח למבצע שאינו כזה".
הסיבה להכנסת ה"לביא" כעת לא החלה עם המלחמה – אך בהחלט קיבלה דחיפה חזקה בעקבותיה. הצבא הבין שההאמר פשוט לא יכול להיות מוחלף. "הוא אולי לא הכי מהיר או הכי חזק", מסביר מפקד היחידה, "אך בלחימה, הוא אופטימלי ועמיד לאורך זמן".
מרגע קבלתו, החיילים בחנו את יכולות הרכב בהרחבה, אך מבצע אחד בדרום לבנון זכור במיוחד לרס"ן א'. "הייתה מורכבות בהגעה לאזור בגלל הטופוגרפיה שלו", הוא נזכר, "אך הוא ביצע בצורה מדויקת ומהירה, למרות המטען הכבד שהיה עליו".
ועבורו, זו הייתה חותמת האיכות: "באזור תלול כמו שלנו, הוא צריך להיות מסוגל לנסוע בצורה חלקה ומהירה. ה'לביא' נותר רכב קל, לא משוריין – וזה יתרונו".
עם זאת, גם כעת, היחידה נמצאת בתהליך למידה. "אנחנו מתרגלים איך לטפל בתקלות", הוא מתאר, "איך הוא מגיב במקומות מסוימים, מה נכון לנו, ומה צריך שיפור".
מעבר להסברים המקצועיים, קשה להתעלם מההתרגשות שה"לביא" עורר ביחידה הצעירה, שזכתה להיות בין הראשונות שהצטיידו בו. "מעט מאוד אנשים בצבא זוכרים איך זה לקבל האמר חדש", הוא מחייך. "בשבילי, זו הוכחה להערכה על העבודה שלנו. מבינים שאנחנו עושים פה משהו חשוב, ומאמינים בנו להוביל משימות מורכבות, בדיוק כמו יחידות תובלה אחרות".
במבט קדימה, שאיפותיו לא עוצרות כאן. "אני מקווה שבעוד שנה מהיום, נכפיל את הכמות בצה"ל וביחידה, והישנים יפרשו בכבוד", הוא צוחק.
ועד שזה יקרה, ה"לביא" ממשיך להיבחן יום ולילה: "נטל ההוכחה עליו, כמו עלינו, תמיד. בכל פעם שהוא עושה את עבודתו נאמנה, יש סיפוק אדיר והבנה שאנחנו צעד אחד קרוב יותר להשגת המטרות שלנו".