הוענקו תעודות הצטיינות בטקסים שנערכו אתמול (יום ב') בראשות הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, ובהשתתפות חברי פורום המטה הכללי.
הטקסים נערכו תחת הכותרת "כוחה של התחדשות", המסמלת את הישגי מדינת ישראל בשנה החולפת ואת החדשנות הטכנולוגית פורצת הדרך שלה.
במהלך הטקסים הוענקו תעודות הצטיינות ל-134 קצינים ונגדים, בשירות קבע ובמילואים, מיחידות שונות בצה"ל, על תרומתם יוצאת הדופן ליחידותיהם ועל היותם מודל לחיקוי כמפקדים בצה"ל.
הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, אמר: "יצאנו למלחמה אינטנסיבית, רב-זירתית, בכל החזיתות; מהדרום ועד הצפון, מעל ומתחת לקרקע, מפקדי וחיילי צה"ל פועלים בנחישות, ביוזמה ובאומץ לב מול אויבינו – מגינים על אזרחי ישראל, מחזירים את הביטחון ומבצרים את עתידה של מדינת ישראל".
"למעלה משנתיים של לחימה מורכבת, רב-זירתית, גם אנו נתקלנו ברגעים קשים, ברגעים של אי-ודאות. אך בכל פעם מחדש – מתוך כובד האחריות והשעה, קם צבא של 'חלוצים', פורץ קדימה."
"כשאני מביט בכם, בנבחרת ההצטיינות של צה"ל, אני רואה את החלוצים של דורנו. כשלמדתי לעומק את הרקע להגעתכם למעמד זה הערב, הבנתי לעומק את המנהיגות שאפיינה כל אחד ואחד מכם והפכה אתכם למצטיינים."
"הצטיינות אינה נמדדת רק בכוח לפרוץ ולהיות נחוש, אלא בעיקר ביכולת לעשות את כל זאת בענווה. לפעול ללא אגו, מתוך תחושת שליחות, כתף אל כתף עם פקודיכם, למען ביטחון עמנו והגנת ביתנו. בזכות נחישותכם, אומץ לבכם וענוות המנהיגות שלכם – אתם המגן החזק של מדינת ישראל כולה. תודה, המשיכו להצטיין, עלו והצליחו."
סרן ש', אחיו של אריאל בן משה ז"ל, המשיך: "רב-אלוף – רב-אלוף אייל זמיר, חברי המטה הכללי, מפקדים, משפחות, ואורחים נכבדים. חשבתי רבות על מה מהווה את דמותו של אדם מצטיין, מהי הנוסחה. ברצוני לשתף בכמה תובנות – ראשית, שאדם לא צריך לחכות לנסיבות, הוא צריך ליצור הזדמנויות, ליצור לעצמו 'מזל'."
"כשהייתי בן שמונה, אחי הגדול אריאל חזר מאימון כדורסל מיוזע, מלוכלך, ובעיקר מתוסכל. מדוע היה מתוסכל? האימון לא עבר, בלשון המעטה. הוא איחר לאימון, כי באותה תקופה לא היה לנו רכב, ולכן נאלץ ללכת עד קצה העיר. כולם הגיעו לאימון לבושים בבגדי ספורט ונעלי כדורסל – הוא הגיע בחולצת בית ספר ובנעליים רגילות."
"כולם הגיעו עם כדור – והוא הגיע ללא. הוא חזר הביתה בקול חנוק ועיניים אדומות וסיפר לאימא את הכל, שלא הוגן, שלעולם לא יהיה הכי טוב, והכי טוב מעצמו, כי אין לו את התנאים שיש לכולם. הוא נתפס בפחד אמיתי, פחד שהוא נועד להיות בינוני, שנקודת הפתיחה שלו תקבע את סיפור חייו, שלעולם לא יוכל לפרוץ גבולות, ליצור גרסה טובה יותר של עצמו, שזה גורלו – להיות בינוני."
"אימא האזינה והבינה, אך השיבה לו בפשטות, 'מן העניות תצא תורה'. זה היה כאילו זה הספיק לו, והפחד הפך לרעב – רעב להוכיח לעצמו ולכל השאר, רעב להילחם בתנאים, בנסיבות, וב'מזל' שהיה לו. משם, הוא התקבל לפנימייה הצבאית בחיפה, וסיים אותה בהצטיינות. הוא התגייס לפלוגה 202 של הצנחנים, ובכל שלב שסיים – השיג עוד הצטיינות."
"אדם מצטיין הוא מי שהרעב שלו חזק יותר וגובר על כל נסיבות או תנאים בדרך. כשהוא היה מפקד פלוגה בבה"ד 1, אני הייתי חניך. שבוע לפני סיום המסלול, שבוע שכלל בעיקר חזרות לטקס ושיעורי השלמה – שבוע של עוצמה פחותה, תחושת סוף המסלול. הייתה הזדמנות שנייה למבחן לורן משופר – מבחן המשלב ניווט עם משקל, מבחן מסלול, ריצת אפוד ארוכה, וירי. "
"מבחן שאף חניך לא נהנה ממנו במיוחד. לפתע, ראיתי ברשימות שאני מיועד להזדמנות השנייה. מופתע, ניגשתי למפקד הפלוגה שלי ואמרתי לו שיש טעות ואני רשום למרות שאין סיבה, שכן סיימתי את המבחן בציון לא רע בכלל (92, למי ששואל)."
"הוא השיב שאינו מפקד הפלוגה שרשם אותי, אלא מפקד הפלוגה במשרד משמאלי, ואם יש לי תלונות, עלי לגשת לשם. זה היה המשרד של אחי. נכנסתי בפחות קור רוח ושאלתי אותו, 'מה הסיבה?' הוא ענה לי ברצינות ובפשטות, 'לאן הלכו 8 הנקודות שלך?' שם הסתיים הדיון והמשא ומתן שלי איתו. למחרת בבוקר, ניגשתי שוב, אני וכל הפלוגה שלו, שאת כולה רשם – כי 'אם אפשר לשפר, אז משפרים', לשיטתו. "
"כמובן, הוא רץ איתי את כל המבחן ודחף ללא הפסקה. למי ששואל – כן, שיפרתי. ל-94. בדרכו, אין פשרות או הנחות – לא במשימה מבצעית, לא במעצר, ולא במבחן בבה"ד 1 – הכל נעשה כראוי, ואם אפשר לשפר, אז משפרים – כי זה הסטנדרט הבלתי מתפשר בו האמין. אדם מצטיין הוא טיפוס עקשן שלא מתפשר על הדרך או על התוצאה – גם אם מדובר בדבר קטן וזניח."
"כך המשיך, ביחידת הסיור של הצנחנים וגם כשנתקבל לסיירת מטכ"ל. בשבת השחורה, ה-7 באוקטובר, הוא זינק מעין זיוון בצפון ודהר לעבר יישובי עוטף עזה, אסף כוח קטן מהיחידה, ופנה לעבר קיבוץ רעים. רגע לפני הכניסה לקיבוץ, אמר להם באופן חד משמעי: 'חיי אזרחים קודמים לחיי לוחמים'."
"וכך היה, בית אחר בית, מפגש אחר מפגש, כשהוא מוביל את הכוח מלפנים. עד הבית האחרון בשכונה הצפונית, שם, בשל ניסיון לחלץ בן ערובה שהיה לכוד בבית עם שישה מחבלים, הוא היה הראשון להיכנס, והראשון להיפגע. אחי הגדול נפל במוצאי שבת. הוא היה התגלמות של אדם בחזית, מחפש מגע, ובפועל, חוצץ בין אזרחים למחבלים – ללא שמץ של ספק."
"אדם מצטיין הוא אדם של החזית – הוא נוכח היכן שמורכב ובחוד החנית, הוא מכתיב את מקומו במצב. כמו אחי, ישנם רבים נוספים – סרן רועי מלדסי ז"ל, שנלחם בגבורה בעזה ונפל. סרן דקל סוויסה ז"ל, שהיה מפקד מוצב פגה ונלחם בנחישות. ועוד רבים וטובים, אשר בדרכם מייצגים אידיאל של האדם המצטיין שאני מאחל לעצמי ולכולנו להיות."
"כמובן, כל העבודה והדרך הזו אינם יכולים להתקיים ללא הגיבוי, התמיכה והעזרה מצד האנשים החשובים ביותר – בנות הזוג שלנו והמשפחות היקרות. הן שם כדי לאזן, להכיל ולדחוף אותנו – תודה לכן על מי שאתן עבורנו לאורך כל המסע הזה. תודה על הזכות לחשוף את האידיאל האישי שלי, ובמיוחד לשרת ולהשפיע. תודה רבה לכולם!
