מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 12 באוגוסט 2025
ירושלים, 12 באוגוסט 2025 (TPS-IL) — סיוע הומניטרי המיועד להקל על סבל באזורי מלחמה, לעיתים קרובות מאריך את הסכסוכים עצמם שהוא מבקש לפתור, כך עולה ממחקר אקדמי ישראלי שפורסם ביום שלישי.
| בחינה של סכסוכים ממושכים בסומליה, אפגניסטן, סוריה, עיראק, תימן, סודאן, אתיופיה ועזה, שערכו פרופסורית למשפטים באוניברסיטה העברית, נטע ברק-קורן, וד"ר ג'ונתן בוקסמן, הגיעה למסקנה שסטיית סיוע אינה תקלה נדירה אלא מאפיין מערכתי של המערכת ההומניטרית הנוכחית.
החוקרים מצאו שבמקרים רבים, חלקים משמעותיים מהסיוע נגנבים לפני שהם מגיעים לנזקקים, באמצעות גניבה, מיסוי, רשימות מוטבים מנופחות, או ויתורים ישירים לקבוצות חמושות.
הממצאים פורסמו בכתב העת המבוקר Social Science Research Network.
"במקרים רבים, הסיוע מגיע לנזקקים רק לאחר שהוא מזין קבוצות חמושות, פקידים מושחתים או אליטות פוליטיות," אמרה ברק-קורן.
"המשטרים המדכאים משתמשים בסיוע הומניטרי כדי להצית ולקיים את תוקפנותם. המערכת הנוכחית הסתגלה לדרישותיה בשקט, והקורבנות הם, באופן טרגי, המוטבים המיועדים."
המחקר מתבסס על דוחות האו"ם, רישומי ארגונים לא-ממשלתיים ועדויות חקירה, המתעדות כיצד סוכנויות הומניטריות מגיעות להסכמים לא רשמיים עם גורמי כוח מקומיים או פלגים חמושים כדי לשמור על גישה. הסכמים אלו, טוענים המחברים, לעיתים סותרים את העקרונות ההומניטריים הבסיסיים של ניטרליות, חוסר משוא פנים ועצמאות, אך נסבלים כדי לשמור על זרימת הסיוע ומימון הפעולות.
שיעורי הסטייה יכולים להיות מזעזעים. במקרים החמורים ביותר שנבחנו, למעלה מ-80% מהסיוע אבד לפני שהגיע לנמענים.
בסומליה, מיליציות ו"שומרי סף" יירטו סיוע המיועד לעקורים, כאשר חלק מהמחנות קיימים רק על הנייר. באפגניסטן, ארגוני סיוע בינלאומיים קיבלו במשך עשורים מיסים שהוטלו על ידי הטליבאן, דרישות כוח אדם ומגבלות תפעוליות. ובסוריה, כללי המרת מטבע תחת משטר אסד אפשרו לרשויות לתפוס כמעט מחצית מערך הסיוע הבינלאומי לפני שניתן היה לחלקו.
בעזה, המחקר ציטט עדויות לפיהן חמאס העסיק כמעט מחצית מתפקידי אונר"א באנשי אמונו והטיל מס של 20-25% על משלוחי סיוע.
דו"ח מיוחד של שירות העיתונות של ישראל ביום חמישי ביולי מצא כי על פי נתוני האו"ם עצמו, 85% מהסיוע שנכנס לרצועת עזה במשאיות מאז 19 במאי נגנב. החקירה מצאה כי שילוב של ספסרים בשוק השחור ואינפלציה הפכו את רוב הסיוע בשוקי עזה לבלתי מושג עבור רוב הפלסטינים.
בוקסמן אמר שהבעיה מוזערת לעיתים קרובות במגזר הסיוע כדי למנוע פגיעה בפעולות או במימון. "התעלמות מהבעיה אפשרה לסטייה להפוך לחלק מהמערכת," אמר. "הכרה בפשרות היא הצעד הראשון לקראת הגבלת הנזק."
המחברים מזהירים כי סיוע שסוטה ממסלולו יכול לחזק את העמדה הפוליטית והצבאית של שחקנים חמושים, מה שמקשה על סיום הלחימה. הם קוראים להכרה כנה יותר בסיכונים ובעלויות, כולל האפשרות להשעות פעולות באזורים שבהם לא ניתן למנוע סטייה.
ברק-קורן ובוקסמן טוענים כי רפורמה משמעותית עשויה לדרוש אספקת סיוע באמצעות כוחות ביטחון אחראים, חשיבה מחדש על התנאים שבהם מסופק הסיוע, והתמודדות עם המציאות הפוליטית של פעילות באזורי מלחמה.
"לגורמים הומניטריים יש כוונות אצילות," אמרה ברק-קורן. "אך אלא אם כן נטפל באופן שבו הסיוע מנוצל, אנו מסתכנים בהנצחת המשברים שאנו שואפים לפתור."
המחקר קורא למעצבי מדיניות, תורמים וארגונים הומניטריים להתמודד עם האמת הלא נוחה: בחלק מהסכסוכים, הפסקת סיוע או מבנה מחדש רדיקלי שלו עשויים להגן על אזרחים יותר מאשר המשך הפרקטיקות הנוכחיות.
כ-1,200 בני אדם נהרגו, ו-252 ישראלים וזרים נלקחו כבני ערובה במתקפות חמאס על קהילות ישראליות ליד גבול עזה ב-7 באוקטובר. מבין 50 בני הערובה הנותרים, כ-30 נחשבים מתים.
