מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 10 בדצמבר 2025
ירושלים, 10 בדצמבר 2025 (TPS-IL) — מדענים בישראל מצאו דרך להאיץ תהליך טבעי שאורך בדרך כלל אלפי שנים, ולהפוך אותו לעניין של שעות. על ידי העברת פחמן דו-חמצני ומי ים דרך סלעים נפוצים כמו אבן גיר ודולומיט, הם יצרו מערכת מעבדתית הלוכדת את הגז בצורה מומסת לפני שהוא יכול לברוח לאטמוספירה – פריצת דרך שיכולה לסייע למפעלים ולמתקנים תעשייתיים להפחית את פליטותיהם.
“מה אם היה אפשר לקחת תהליך גיאולוגי איטי מאוד ולדחוס אותו לשעות?” שואלת נוגה מורן מהאוניברסיטה העברית, אחת החוקרות המובילות של המחקר. “זה בדיוק מה שיצאנו לעשות.”
בטבע, פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה מתמוסס במי גשמים, ויוצר תמיסה מעט חומצית. תמיסה זו מחלחלת דרך סלעי קרבונט כמו אבן גיר ודולומיט, ומגיבה ליצירת יוני ביקרבונט, צורה מומסת של פחמן שבהמשך הנהרות נושאים לאוקיינוס. תהליך זה, הנקרא בליה קרבונטית, הוא אחת הדרכים העיקריות של כדור הארץ להסיר CO₂, אך הוא מתרחש לאט מדי מכדי לנטרל באופן משמעותי את שינויי האקלים המודרניים.
כדי להאיץ אותו, מורן, ד"ר יונתן גולדסמית' מהאוניברסיטה העברית, וד"ר אייל ורגה מהאוניברסיטה הפתוחה בנו ריאקטור שקוף מלא בסלעים אלו והעבירו דרכו מי ים ו-CO₂. בכך, הם הצליחו לשלוט ולמדוד את התהליך, ולמעשה לדחוס אלפי שנות לכידת פחמן טבעית לשעות.
הצוות גילה גורמים מרכזיים המשפיעים על היעילות. היחס בין CO₂ למי ים התברר כקריטי, מיחזור עדין של הגז שיפר את התגובות, וגודל גרגירי הסלע השפיע הן על המהירות והן על סך הפחמן המומס. דולומיט נראה מבטיח במיוחד מכיוון שהוא אינו יוצר קרבונטים משניים שעלולים לשחרר CO₂ בחזרה לאוויר. כיום, המערכת ממירה כ-20% מהפחמן הדו-חמצני המוזרם לפחמן מומס, ומשאירה מקום רב לשיפורים הנדסיים.
“המטרה הייתה להבין מה באמת קורה כאשר סלעי קרבונט פוגשים רמות גבוהות של פחמן דו-חמצני,” מסבירה מורן. “ברגע שהבנו את התנאים שאפשרו לתהליך לעבוד ביעילות, יכולנו לראות כיצד משהו טבעי ואיטי הופך לתהליך מבוקר שניתן למדוד ולכוונן.”
הממצאים – שפורסמו בכתב העת המדעי Environmental Science & Technology – עשויים לספק מפת דרכים מעשית לשכפול לכידת פחמן טבעית במערכות מהונדסות שיכולות לסייע בהפחתת פליטות ממפעלי חשמל, פעולות תעשייתיות ומקורות אחרים של CO₂.
מפעלי חשמל, שהם בין המקורות הגדולים ביותר לפליטות פחמן דו-חמצני בעולם, יכולים להפיק תועלת ישירה משיטת לכידת הפחמן המואצת הזו. על ידי התקנת ריאקטורים המעבירים CO₂ ומי ים דרך אבן גיר או דולומיט, מפעלים יוכלו להמיר חלק מפליטותיהם לפחמן מומס לפני שהוא מגיע לאטמוספירה, ולהציע חלופה מבוססת טבע לטכנולוגיות לכידה קונבנציונליות.
מתקנים תעשייתיים המייצרים CO₂ משמעותי – כמו מפעלי מלט, פלדה וכימיקלים – יכולים גם הם לאמץ גישה זו. מערכת הריאקטורים יכולה ללכוד פחמן מגזי תהליך ולהמיר אותו ליוני ביקרבונט, בחיקוי תהליכים גיאולוגיים טבעיים. מכיוון שהיא מסתמכת על חומרים זמינים וזולים, כולל סלעים נפוצים ומי ים, לשיטה יש פוטנציאל להתרחב ולהתאים לתעשיות שונות, ולסייע בהפחתת טביעת הרגל הפחמנית של פעולות תעשייתיות גדולות.
“ההבטחה של גישה זו היא שהיא לוקחת משהו שכדור הארץ עושה במשך מיליוני שנים והופכת אותו לפעיל בקנה מידה אנושי,” אמרה מורן. “זהו צעד מרגש לקראת לכידת פחמן מעשית, מבוססת טבע.”
נושאים קשורים
