מאת אדי כהן • 4 במרץ 2026
For decades, the echoes of “Allahumma Alayka bil Yahud”—O Allah, deal with the Jews—have emanated from the minarets of Mecca. It is a prayer not of political resistance, but of raw, systemic theological hostility.
כחוקר שגדל בעולם הערבי, שמכיר את ההיסטוריה שלו, את שורשיו ואת הפינות האפלות ביותר שלו, אני רואה את המסכה סוף סוף מחליקה. ההנהגה הסעודית לכודה כעת במלכודת שהיא יצרה לעצמה. בעוד הם משדרים תפילות נגד "גזע היהודים" הכוללות יהודים מלונדון ועד ברזיל ומכל מקום שביניהם, הם מוצאים את עצמם משותקים מול איומים קיומיים אמיתיים. האירוניה סמיכה כמו העשן מעל מתקני ארמקו: בעוד הכמרים בחסות המדינה בריאד מקללים את העם היהודי, דווקא כטב"מים בחסות איראן וטילים של החות'ים קורעים את הריבונות הסעודית.
שתיקת הפחדנים
השאלה שהממשלה הסעודית חייבת לענות עליה פשוטה: ממי אתם באמת מפחדים? לפני שלושה שבועות, העולם צפה בהנהגה הסעודית נותרת דוממת במהלך הסלמות אזוריות מחודשות. הם תקפו את הסכמי אברהם, וכינו את האמירויות "ציוניות" על שבחרו בדרך הפרגמטיות, אך עמדו אילמים כשנפגע אדמתם. הם משחקים משחק כפול ומסוכן, לוחשים הבטחות לוושינגטון תוך שהם מאותתים על כניעה לטהרן.
זו אינה מסר לעם הסעודי, שרבים ממנו מדוכאים ומנותקים מהתנודות של שליטיהם. זוהי האשמה ישירה בהנהגה שמתנהגת כמו קבוצת בני נוער המשחקים באש שאינם יכולים לכבות. הם חושבים שהם עוקפים את העולם במימון עיתונאים ומניפולציה של בוטים לתקוף את שכניהם באבו דאבי ודובאי, אבל העולם אינו חמור. אנו רואים את הפחד. אנו רואים את ההיסוס.
חשבון שמימי
יש צביעות עמוקה בקריאה לזעם אלוהי על עם שמצליח כעת יותר מכם בכל תחום, טכנולוגי, צבאי ודיפלומטי. בעוד ערב הסעודית מסתתרת מאחורי גינויים והכחשות לנוכחות בסיסים אמריקאיים על אדמתה, ישראל ממשיכה לפרק את האיום האיראני חתיכה אחר חתיכה. ההנהגה הסעודית מתחננת למטוסי קרב F-35 מארצות הברית, אך לשם מה? כדי להחנות אותם במוסך? נשק חזק רק כמו היד שאוחזת בו, וכעת, הידיים הללו רועדות. ה"אנטיריות", התצוגות המזויפות של מאצ'יזמו ערבי, שמורות רק לבני עמם. מול האויב האמיתי בטהרן, התגובה הסעודית היא שתיקה מחרישת אוזניים.
סוף אשליית הנורמליזציה
לאלו שבמערב ובתוך הממלכה שמדברים על נורמליזציה, הבה אבהיר: איננו רוצים זאת. הפרדיגמה השתנתה. גם אם ההנהגה הסעודית תיפול על ברכיה, התנאים השתנו. העם היהודי אינו מבקש את ידידותם של אלו המבלים את ימי שישי שלהם בתפילה להשמדתנו. אנו עדים למה שניתן לתאר רק כרגע של חשבון נפש. האסונות הפוקדים כעת את הממלכה הם תוצאה ישירה של מצפן מוסרי מושחת.
הממשלה הסעודית חושבת שהיא יכולה לשחק את כל הצדדים של הגדר ללא הגבלת זמן. הם מאמינים שהם מנהיגי העולם האסלאמי, אך הם בולעים את המרירות של התוקפנות האיראנית ומתיימרים שזה דבש.
עידן ההונאה הסעודית עומד להסתיים. הגיע הזמן שריאד תפסיק לחפש אויבים בבתי הכנסת של העולם ותתחיל להסתכל במראות בארמונותיה שלה. האיומים הם פנימיים, הפחד מוחשי, והשעון מתקתק.
