ירושלים, 12 בפברואר 2026 (TPS-IL) – ישראל מתקרבת למשבר מקומות קבורה, כאשר אוכלוסייה מזדקנת במהירות וצמיחה דמוגרפית מתמשכת צפויים להגדיל באופן דרמטי את מספר הנפטרים השנתי, כך עולה ממחקר שפורסם ביום חמישי.
הדוח, שהוכן על ידי מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית בישראל, מזהיר כי מדיניות הקבורה הוותיקה של המדינה – המבטיחה לכל אזרח קבר במימון המדינה בסמוך למקום מגוריו, ללא הגבלת זמן – אינה בת קיימא עוד. ישראל היא כיום המדינה היחידה בעלת הכנסה גבוהה שמממנת קבורה לכל אזרחיה ומבטיחה בחוק קבורה קרוב לבית.
מספר הנפטרים השנתי, שעמד בשנים האחרונות על כ-45,000–50,000 בממוצע, צפוי יותר מלהכפיל את עצמו ליותר מ-100,000 עד אמצע שנות ה-2040. עד סוף שנות ה-2070, המספר צפוי לחצות את רף 200,000 בשנה, ובשנות ה-2090 עשוי להגיע ליותר מ-250,000 בשנה. ב-26 השנים שבין 2024 ל-2050 בלבד, צפויים למות בישראל יותר אנשים מאשר בכל התקופה מאז הקמת המדינה ב-1948 ועד 2023 – כ-2.18 מיליון לעומת 2.12 מיליון.
על פי המחקר, הזינוק נובע משילוב של שיעור הילודה הגבוה בישראל והזדקנות דור ה"בייבי בום" שנולד בעשורים הראשונים של המדינה. שיעור הגידול השנתי במספר הנפטרים, שעמד על כ-1.1%, צפוי לעלות לכ-3.85% בעשורים הקרובים.
פרופ' אלכס ויינרב, ראש המחלקה לדמוגרפיה במרכז טאוב ומנהל המחקר, אמר כי קובעי המדיניות נדרשים להתמודד עם החלטות קשות. "ישראל ניצבת בפני בחירה בין דבקות בדפוסי קבורה קיימים שאינם ברי קיימא, שבהם 'המתים לוקחים מהחיים', לבין אימוץ פתרונות קבורה שהיו נהוגים בעת העתיקה – קבורת סנהדרין (קבורה בנִישות) בשילוב עם קבורת ארץ ישראל (מנהג איסוף העצמות)", אמר.
המחקר טוען כי ללא אסטרטגיה לאומית מקיפה, ישראל עלולה להישאר ללא מקומות קבורה, במיוחד באזור המרכז הצפוף שבו עתודות הקרקע כבר מצומצמות. אף בתי הקברות הגדולים המשרתים את מטרופולין תל אביב צפויים להגיע לתפוסה מלאה כבר ב-2035, עשורים לפני המועד המתוכנן.
כדי להחמיר את הבעיה, משרד לשירותי דת – המפקח על תכנון ומימון הקבורה – הודה כי חסרים לו נתונים לאומיים עדכניים על שטחי קבורה זמינים או תחזיות תמותה ארוכות טווח. כתוצאה מכך, התכנון נותר מקוטע וקצר טווח ברובו.
אם מנהגי הקבורה הנוכחיים יימשכו, ישראל תצטרך להקצות כ-3,327 דונם (כ-823 דונם) נוספים לבתי קברות עד שנת 2050 בלבד. מכיוון שהחוק מחייב קבורה בסמוך לאזורי מגורים, רוב הביקוש הזה ייפול על מרכז הארץ, שם הקרקע היא בין המשאבים היקרים והמוגבלים ביותר במדינה.
קבורה באמצעות שריפה, אלטרנטיבה נפוצה במדינות מערביות רבות, אסורה על פי ההלכה היהודית.
במקום זאת, המחקר מציע להחיות מנהג יהודי עתיק הידוע כ"קבורת ארץ ישראל". על פי שיטה זו, הנפטר נקבר תחילה באדמה, ולאחר כשנה אוספים את העצמות ומניחים אותן באוּצָרִיוּת (כד או כלי חרס קטן) בתוך מבנה קבורה משפחתי. גישה זו, ששימשה מימי המקרא ועד התקופה התלמודית, מאפשרת צפיפות קבורה של כ-3,000 נפשות לדונם – פי עשרה מזו של קבורת שדה רגילה בקבר יחיד, ופי שניים ממערכות קבורה מודרניות רב-קומתיות או בנִישות.
"חשוב להבין שזהו נושא בעל השלכות חברתיות וכלכליות משמעותיות, ושבלי שינוי תפיסתי עמוק ותכנון אסטרטגי ארוך טווח, אנו ניקלע בקרוב למשבר חמור שאת השלכותיו ירגישו לא רק אנחנו אלא גם הדורות הבאים", אמר ויינרב.
היעדר תכנון, הזהיר, יוביל להיווצרות "ערי מתים" מסיביות במרכז הארץ.
