עדכון חם
הקונגרס הציוני ה-39 יתכנס בירושלים
<p>הקונגרס הציוני ה-39 יתכנס בירושלים, ויאחד נציגים מ-43 מדינות לדיונים אסטרטגיים וקידום ערכים ציוניים במאה ה-21</p>
הקונגרס הציוני ה-39 של ההסתדרות הציונית העולמית יתקיים השנה בין התאריכים 28–30 באוקטובר 2025, במרכז הקונגרסים הבינלאומי בירושלים (בנייני האומה), ויאחד תחת קורת גג אחת למעלה מ-1,400 צירים וסגניהם מ-43 מדינות. הקונגרס הציוני העולמי הוא הגוף המחוקק וקובע המדיניות העליון של ההסתדרות הציונית העולמית – מעין 'פרלמנט יהודי עולמי' – ומשמש כפלטפורמה מרכזית לקביעת מדיניות הארגון, חיזוק הקשר בין ישראל והתפוצות, וקידום ערכים ציוניים במאה ה-21.
במהלך שלושת ימי הכנס, ישתתפו הצירים בדיונים אסטרטגיים, מפגשי קהילות ואירועים ייחודיים בהשתתפות מנהיגים, אישי ציבור, נציגי ארגונים יהודיים מרחבי העולם, ובני הדור הצעיר.
השנה, ישנו מספר חסר תקדים של צירים שנבחרו מחדש, ביניהם הרב גרשום סיזומו מאוגנדה המייצג את התנועה המסורתית; אלן קאר, שגריר ארה"ב לשעבר למעקב ומאבק באנטישמיות תחת הנשיא טראמפ; המשפיענית ברשתות החברתיות והפעילה למען ישראל ליזי סבצקי; וטסה וקסלר, נשיאת אגודת הסטודנטים לשעבר באוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה, שקיבלה איומי מוות מסטודנטים ערבים.
לראשונה, שבע פדרציות חדשות ייצגו בקונגרס: פרגוואי, אקוודור, אוגנדה, סרביה, בלארוס, אזרבייג'ן וקזחסטן – מה שמרחיב את ההשתתפות הציונית לקהילות נוספות ברחבי העולם. בתום הקונגרס, מולדובה ולטביה יצטרפו גם הן לתנועה כפדרציות חברות חדשות.
הבחירות לקונגרס הציוני העולמי התקיימו השנה ברחבי העולם, כאשר שיא של למעלה מ-265,000 מצביעים הביעו את מחויבותם לעתיד העם היהודי, למדינת ישראל, ולחיזוק הקשרים הבין-קהילתיים בתפוצות.
הקונגרס הציוני העולמי ייפתח ביום שלישי, 28 באוקטובר, בטקס רשמי בהשתתפות נשיא מדינת ישראל, יצחק הרצוג; יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל; חברי ההנהלה הציונית; ואישי ציבור, וכן ראשי תנועות וארגונים ציוניים מישראל ומרחבי העולם. הערב יסתיים במופע אורח של הזמר יובל רפאל, שייצג את ישראל באירוויזיון האחרון.
ראוי לציין כי הקונגרס ה-23, שהתקיים בשנת 1951, היה הראשון שהתכנס בבירת ישראל, ירושלים, לאחר הקמת המדינה. כינוס היסטורי זה היווה נקודת מפנה שבה התמודדה התנועה הציונית עם שאלות מהותיות בנוגע לתפקידה במדינה היהודית החדשה. התגלעו חילוקי דעות עמוקים בין צירים מישראל ומהתפוצות בנוגע למשימת הארגון בעידן המדינה. הצירים התקשו להגיע להסכמה על ניסוח אחיד של מטרות ציוניות, ובסופו של דבר התפשרו על הגדרה לתפקיד התנועה. פשרה זו היוותה מאוחר יותר את הבסיס ל"ירושלים תוכנית", שאושרה בשנת 1968 בקונגרס ה-27, והיא ממשיכה להגדיר את עקרונות היסוד ומטרות התנועה הציונית כיום: אחדות העם היהודי, קיבוץ גלויות באמצעות עלייה מכל הארצות, חיזוק מדינת ישראל, שימור הזהות היהודית, והגנה על זכויות היהודים בכל מקום.
