מאת פסק בנסון ועומר נובוסלסקי • 22 בינואר 2026
ירושלים, 22 בינואר 2026 (TPS-IL) — מדענים ישראלים סיפקו את הראיה הראשונה לכך שהמוח יכול להשפיע באופן פעיל על יעילות החיסון באמצעות מנגנון עצבי מדיד וספציפי, כך הודיעה אוניברסיטת תל אביב. הבנה חדשה זו של הקשר בין המוח לגוף פותחת אפשרויות חדשות לשיפור יעילות החיסונים באמצעות אימון מנטלי מקדים.
המחקר, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, הטכניון ובית החולים איכילוב בתל אביב, מציע שהפעלת מערכת התגמול של המוח לפני החיסון יכולה לשפר את ייצור הנוגדנים. הממצאים פורסמו בכתב העת Nature Medicine, העובר ביקורת עמיתים.
שמונים וחמישה מתנדבים בריאים השתתפו בניסוי. חלקם עברו אימון מוחי באמצעות נוירופידבק fMRI, טכניקה המאפשרת לאנשים לצפות בפעילות המוחית שלהם בזמן אמת וללמוד כיצד לווסת אותה. האימון התמקד בהגברת הפעילות באזור ה-Ventral Tegmental Area (VTA), מרכז מרכזי במערכת התגמול של המוח, הממלא תפקיד מפתח במוטיבציה ובציפייה לתוצאות חיוביות באמצעות שחרור דופמין.
מיד לאחר האימון המוחי, כל המשתתפים קיבלו חיסון נגד הפטיטיס B. החוקרים עקבו אחר התגובות החיסוניות שלהם באמצעות בדיקות דם למדידת רמות נוגדנים ספציפיים לחיסון.
התוצאות הראו כי משתתפים שהצליחו להגביר את הפעילות ב-VTA הפיקו רמות נוגדנים גבוהות משמעותית לאחר החיסון. ההשפעה הייתה גם ספציפית מאוד. היא לא נצפתה כאשר המשתתפים אימנו אזורי מוח אחרים ששימשו כבקרה, כמו ההיפוקמפוס, וגם לא בחלקים אחרים של מערכת התגמול הקשורים להנאה או סיפוק ולא לציפייה.
“ה-VTA הוא אזור ליבה במערכת התגמול של המוח, המפריש דופמין, והוא אחראי על עיבוד ציפיות וסיפוק מתגמולים, ההיבטים העיקריים של התנהגות מוטיבציונית של כל האורגניזמים,” אמרה פרופ' טלמה הנדלר מאוניברסיטת תל אביב ל-The Press Service of Israel. “במחקר שלנו, הדגמנו שתהליך ה’רצון’ היה הגורם המוביל דרך ציפייה חיובית.”
הנדלר אמרה כי הממצאים עשויים להיות בעלי בסיס אבולוציוני. “הסבר אבולוציוני אפשרי הוא שהגוף מכין את עצמו לסיכונים פיזיים אפשריים בעת התקרבות לתגמולים ראשוניים המניעים ביותר, למשל מזון או מין, שניהם כרוכים בחשיפה לגורמים מדבקים,” היא הסבירה ל-TPS-IL.
ניתוח מפורט של האסטרטגיות המנטליות ששימשו במהלך האימון הראה כי המשתתפים שהתמקדו בציפייה חיובית היו המוצלחים ביותר בשמירה על פעילות VTA. אסטרטגיות אלו כללו דמיון של משהו מתגמל שעומד לקרות, כמו אכילת מאכל אהוב או פגישה עם אדם אהוב, ולא התמקדות בתחושה הנעימה שלאחר התגמול.
“האסטרטגיות המשפיעות ביותר כללו ציפייה לדברים טובים, ולא את תחושת הנעימות או הסיפוק מהדבר הטוב,” אמרה הנדלר ל-TPS-IL.
החוקרים הדגישו כי אין לפרש את הממצאים כ”חשיבה חיובית” בלבד. במקום זאת, הם מצביעים על מנגנון נוירוביולוגי מדיד הקשור לאפקט הפלצבו. אפקט הפלצבו הוא תגובה פיזיולוגית אמיתית שבה ציפיית המטופל לתועלת מפעילה שינויים מדידים במוח ובגוף, המובילים לשיפור בתסמינים גם ללא מרכיב רפואי פעיל.
“אם נדע את המנגנון העצבי של אפקט הפלצבו, נוכל לרתום אותו לחיזוק טיפולים קיימים,” אמרה הנדלר ל-TPS-IL, והדגישה כי גישות כאלה נועדו להשלים התערבויות רפואיות מבוססות, לא להחליפן.
המחקר גם הדגיש הבדלים אינדיבידואליים משמעותיים בעוצמת ההשפעה של הפעלת מערכת התגמול על תגובות חיסוניות. לדברי הנדלר, הבדלים אלו נובעים ככל הנראה משילוב של גורמים. “כל אלה יכולים להיות רלוונטיים, גנטיים, פסיכולוגיים, או קשורים לאורח חיים, ובטח ניסיון קודם, המשפיע גם על הטון האפיגנטי והפיזיולוגי,” אמרה ל-TPS-IL.
מעבר לחיסונים, לממצאים עשויות להיות השלכות בתחומים אחרים של הרפואה, כולל טיפול בסרטן ומחלות כרוניות. הנדלר ציינה כי מנגנונים דומים כבר הודגמו במחקרי בעלי חיים. “אכן, במודל החיות, הודגם שהדבר משפיע על התאוששות מסרטן ומזיהומים, אך גם הפרעות אוטואימוניות יכולות להפיק תועלת, בכיוון ההפוך של המערכת, רגולציה כלפי מטה,” אמרה.
השלב הבא של המחקר יתמקד באוכלוסיות גדולות ומגוונות יותר, חיסונים נוספים, ומסלולים עצביים נוספים המעורבים בוויסות חיסוני. “והכי חשוב, להדגים תחילה שיש השפעה על ריפוי ממחלה או הקלה על תסמינים,” אמרה הנדלר ל-TPS-IL.
נושאים קשורים
