מובטח לכם שבלחימה של למעלה משנתיים, כבר שמעו את כל הכינויים: "חלוצות", "פורצות דרך", "שוברות תקרות זכוכית". לפעמים זה מחמיא, לפעמים מביך, אבל בעיקר קצת מוזר. כי כשהן היו שם, סרן ג' תוקפת את הצי הסורי, סגן ה' מתאמתת תדלוקי מבצעים ב"קול הנמר", רס"ליות נ' ו-א' בטול כרם, וסגן א' חוצה את הליטאני – אף אחת מהן לא הסתובבה לאחור וחשבה שהיא "עושה היסטוריה". כולן פשוט היו מרוכזות בביצוע המשימה שלפניהן.
סרן ג', קצינת ים על אח"י "סופה"
בין הראשונות לתקוף את הצי הסורי במבצע "חץ בָּשָׁן"
סרן ג', שסיימה קורס קציני ים בספטמבר 23', בקושי הכירה "שגרה" במהלך שירותה הצבאי. חודש בלבד לאחר שהפכה לקצינה, היא כבר נכנסה לפעילות מבצעית ורצף מבצעי מסוג שלא הכירה לפני 7 באוקטובר.
מאותו היום, זמנן בים הפך לכמעט רציף: "אנחנו יוצאות, חוזרות, מטפלות בדברים ויוצאות שוב – לעיתים קרובות ללא ודאות לגבי מועד החזרה. הכל תלוי במשימה ובצרכים המבצעיים". בתקופה שנראית מבחוץ סוערת, אחד הדברים הקשים ביותר הגיע דווקא בזמני הביניים – כשצריך לשמור על ריכוז לקראת הצעד הבא.
במתח הזה, היא מצאה את תפקידה בספינה: קצינת "צוות התקפה". זו שאמורה לקחת משימה כללית, לתרגם אותה לתכנון מדויק, ואז לבצע אותה יחד עם הצוות, הכולל מלבד לה גם מפקד משימה ובקר תורן רגיל. כך החלה פעילותם בדצמבר 24', כחלק מ"חץ בָּשָׁן" – המבצע שיצא לדרך על ידי צה"ל לאחר נפילת משטרו של אסד לידי המורדים בסוריה.
"היה זה בוקר יום ראשון", היא נזכרת, "מפקד הספינה כינס אותנו והודיע שאנו יוצאים למתקפה עם מטרה אחת: להשמיד את הצי הסורי. זו אמירה גדולה, ובהתחלה היא נשמעה רחוקה, כמעט מתיימרת. אבל מרגע שהפקודה ניתנה, הכל התחיל לזוז – הכנת הספינה ליציאה לים, ובמקביל תכנון המתקפות וההיערכות אליהן. תוך שעות ספורות, כבר היינו בדרך".
"קיבלנו יעד מבצעי ברור: לתקוף סוללות ויעדים נוספים של האויב כדי להכין את הקרקע לכניסה המשלימה של חיל האוויר. היינו חלק משרשרת שלמה, שבה כל שלב היה תלוי בקודמו", היא מתארת, "ברגע שהחלו המתקפות, שיגרנו תחמושת באופן הנרחב ביותר שידעתי. לא האמנו שנשגר כמות כזו בזמן קצר כל כך ובדחיפות כזו".
בדיעבד, מבצע "חץ בָּשָׁן" פורץ הדרך הצליח לשנות מציאות תוך ימים ספורים. כשאני שואלת מה בדיוק הייתה התוצאה, ומה ניסו להשיג, היא מסכמת וחותמת את שפתיה: "כל כלי השיט שהיו יעד נפגעו ושקעו – זה כל מה שאני יכולה לומר".
ומה שחשוב לה להדגיש, תוך המשך פעילותה המבצעית כחלק ממבצע "קול הנמר", הוא שזה רחוק מסיפור אישי. "המתקפה על הצי הסורי, חשובה ככל שתהיה, היא חלק ממשהו גדול הרבה יותר, מעבודתה של כלל פלגת הסטי"לים. אין תחליף ללוחמות וללוחמים הללו. כל מה שהשגנו ונגיע אליו – זה בזכותם".
רס"ליות נ' ו-א', לוחמות בגדוד "פנתר"
הראשונות לפעול בטול כרם במבצע "מגן ברזל"
רס"ליות נ' ו-א', הלוחמות הראשונות שפעלו בטול כרם במבצע "מגן ברזל", הגיעו לרגע הזה לאחר חודשים רבים בגזרות השונות של יהודה ושומרון, שיש להן שני היבטים מקבילים. "יש את הלחימה השגרתית – סיורים, שמירות, הגנה על הגזרה", מתארת הראשונה, נ', "ויש גם את הפעילויות ההתקפיות – מעצרים ומבצעים, שזה עולם אחר".
למרות כל מה שכבר הכירו, טול כרם, לדבריהן, הייתה משהו שונה. "היינו שם כמעט חודש, פלוגה שלמה שריכזה את כל המאמצים בלחימה בשטח אורבני וצפוף. זו הפעם הראשונה שהגדוד שלנו נכנס לעיר הזו".
כמו כל מבצע, גם לפני "מגן ברזל" נעשו הכנות מקדימות קפדניות. "יש נוהל קרב מסודר", הן מבהירות. "כוחות נערכים הן מבצעית והן מבחינת תרגולים ונכונות: מפות, כוחות שכנים, מהי המשימה ומהו היעד. בסופו של דבר, לא נכנסים סתם כך".
המטרה העיקרית של הכניסה הייתה להבטיח את הביטחון האזרחי. "לטפל בכל נושא הנשק והתחמושת ולפעול במחנה הפליטים – כדי לסכל מחבלים המתכננים פיגועי טרור".
כשאני שואלת איך זה מרגיש להיות "הראשונות" במקום כזה, הן מחזירות אותנו במהירות לקרקע. "זה כבוד והזדמנות להיות שם בפעם הראשונה", אומרת נ', "אבל זה לא שבתוך הרגע אומרים לעצמך 'אני עושה היסטוריה' – רחוק מזה. רק אחרי שאת יוצאת, פתאום זה נשמע אחרת", מוסיפה רס"ל א' ומודה: "פתאום מבינים שהדבר הזה לא היה מובן מאליו".
הזיכרונות שחקוקים בהן בסוף אינם קשורים רק לפעילות. רס"ל נ' לא תשכח את הרגע שלאחר שסיימו פעילות באחד היישובים ביהודה ושומרון בתקופת "בכל הכוח", והתושבים יצאו מגדרם להודות להן: "זה היה הרגע שקיבלתי כזה חיזוק של 'וואו, אתם באמת נותנים תחושת ביטחון לאנשים. בשביל זה בחרתם בדרך הזו'".
סגן א', קצינת מבצעים צפונית בצוות המתעדים המבצעיים
בין הראשונות לתמרן מעבר לנהר הליטאני בלבנון
אם הייתי שואלת את סגן א' ביום גיוסה בנובמבר 22', היכן היא תמצא את עצמה יותר משלוש שנים לאחר מכן, היא כנראה הייתה צוחקת. לא מתוך חוסר אמון, אלא כי יש דברים שפשוט לא חולפים בראש: להיות עם כוחות בתמרון הראשון בעזה, לרדת למנהרה בפעם הראשונה שנכנסים לרצועה, ואז יום אחד לקבל הוראות לנוע צפונה – ולגלות ברגע הכניסה הרבה יותר עמוק ממה שאי פעם דמיינה.
ברגעים כאלה, היא אומרת, אין הרבה זמן לעיבוד והכנה: "ככה זה בתפקיד, אני מגלה רק לאן אנחנו נכנסים כשאנחנו מגיעים, ואז נאמר בצורה הכי פשוטה שיש – 'טוב, עכשיו אנחנו לוקחים מסלול ארוך לליטאני, תתכוננו'".
עבורה, זו בדיוק מהות התפקיד – להיות קרובה לכוחות, להיכנס איתם, ולתעד את המתרחש בזמן אמת, גם כשאת בעצמך עוד לא קלטת את גודל השעה. כמתעדת מבצעית בצוות הצפוני, היא מתמרנת בגזרות השונות בתפקיד כפול: לוחמת-צלמת שנעת עם הכוחות בשטח, ומביאה את מה שקורה "בפנים" – החוצה.
הפתעות ומורכבויות אינם זרים לה כלל. כבר בכניסה הראשונה לרצועה, היא חוותה אירועים שחקוקים בזיכרונה, כשפעלה בשטח תת-קרקעי ובמנהרות. "בפעם הראשונה בעזה, נכנסתי למנהרה עם יהל"ם", היא אומרת. "ובדיוק בהתחלה, ראיתי במו עיניי את מה שחמאס עשה ובנה שם. זה הלם, אבל במקביל זה נותן הרבה כוח להמשיך להילחם, ויותר מזה – לתעד ולהעביר את האמת".
בסוף ספטמבר 24', החל התמרון בלבנון, שם הוצמדה למפקדים בכירים בפיקוד הצפון. איתם, היא נעה בין נקודות וכניסות – וגם מעבר להן. "לילה אחד, הגענו לאזור אחרי פשיטה של יחידות מיוחדות", היא מפרטת על החצייה של הליטאני. "כשאת שם, את לא חושבת 'אני הראשונה', אלא את מרוכזת בלשמור על עצמך ולהשלים את המשימה. אחר כך, כשקצב הלב יורד, זה מתחיל לחלחל: את מבינה שהנקודה הזו על המפה, שרוב האנשים מכירים רק כ'נקודת דיבור' – פתאום הפכה למקום שבו עמדת, וצילמת'".
סגן ה', קצינת מבצעים בטייסת תדלוק 120
בין הראשונות לתאם תדלוקי מטוסים במבצע "קול הנמר"
סגן ה' אולי לא ממריאה או חוצה קווי אויב, אך ברגע שחיל האוויר נכנס למבצע – חלק משמעותי מהפעילות מתכנס על הקרקע, בחדר המצב שלה. "לא הרבה יודעים, אך טייסת 120 היא היחידה המסוגלת לתמוך במערך הלחימה במשימות מאות ואלפי קילומטרים – כמו לאיראן", היא מציינת. במשך חודשים, היה להן אצבע על הדופק, רק מחכות לשריקת הפתיחה.
והיא אכן נשמעה בבוקר שבת האחרון. "הבנו במהירות שזה הרגע האמיתי, שאנחנו נכנסים במלוא העוצמה", היא אומרת, "במהלך המלחמה, הבנות ואני עובדות מסביב לשעון כדי לוודא שכל המשימות יוצאות כנדרש: מתיאום יעדים, דרך השגת והעברת מודיעין מעודכן, ועד תיאום התמיכה הכוללת ישירות עם צוותי האוויר. אני וקצינות המבצעים הן העיניים שלהם על הקרקע".
משעות הפתיחה של המבצע ועד הרגע שבו אתם קוראים מילים אלו, חדר המצב שלה הפך לעולם שלם של החלטות מהירות – שפעמים רבות מרכיבות תקיפות היסטוריות. "יש שיחות בלתי פוסקות – בין כל הגורמים: בין אם אלו קציני התכנון שבונים את התקיפה, או אלו שאחראים על כל ההיבט המכני. אנחנו המקור הנגיש והאמין ביותר למידע שבו הכל מתכנס לפני שהמטוסים ממריאים".
"ביום השני של המבצע, מפקד הטייסת כינס אותנו והציג את העבודה במונחי נתונים", נזכרת סגן ה' ברגעים שבאמת משקפים את הייחודיות של העבודה, "הוא ציין כיצד, במובנים מסוימים, עקפנו את 'בכל הכוח' במבצע הנוכחי. זו רחוקה מלהיות הסוף, ועדיין יש הרבה עבודה לעשות, אך טוב לדעת שאנו חלק ממשהו כל כך גדול. וכעת, נשמור על צניעות ונמשיך לעשות את העבודה – להחזיר שלום וביטחון למשפחותינו".
נושאים קשורים
