בתוך הנגמ"ש מתנגן "Space Oddity" של דיוויד בואי, ומילות השיר "This is Major Tom to ground control" מהדהדות בחלל. בחוץ – שקט. מדי פעם מנוע נגמ"ש רועם, או רכב אחר נוסע בשלוליות בוץ. סביבי, ההרים והנקיקים מסמלים – גם אני, כמו מייג'ור טום מהשיר, עזבתי את הקרקע. הגעתי ללבנון.
כשהרמפה של ה"נמר" נפתחה, נגלה לעיניי נוף ארץ הארזים. "ברוכים הבאים ללבנון", אמר לי חייל שישב על הספסל בחיוך. גם הוויז בטלפון של האיש מימיני נתן את אותותיו, והתריע על היעדר קליטת GPS באזור.
כבר ביום השלישי ל"קול האריה", חטיבת הנח"ל נכנסה ללבנון, כשגדוד הסיור שלה בחוד החנית – שאיתם אני נפגש בנגמ"ש הזה. הם החלו בטיהור הכפרים בדרום, בתנועה ישירה של כל החטיבות, מהים ועד הר דוב.
"המבצע התאפיין בסריקות נרחבות. בית אחר בית, ואדי אחר ואדי", מתאר סמ"ר א', לוחם סיור. "המטרה הייתה ליצור אזור ביטחון, ולהשמיד בו את תשתיות הטרור של חיזבאללה, כדי למנוע מהם לשגר טילים וכטב"מים לשטח ישראל והיישובים בצפון".
מאמץ נוסף שהכוחות הלוחמים התמקדו בו היה איום החדירות, בידיעה שהכפרים באזור משמשים כנקודות מוצא למחבלי חיזבאללה, ובפרט לכוח "רדואן".
נקודה מעניינת בהקשר זה, שעשויה להסביר את המספר הגבוה יחסית של מחבלים שנתפסו מאז תחילת המבצע, חוזרת לימים שלפני המבצע. אז, מחבלי "רדואן" התרכזו באזור ליטני הצפוני.
הם ירדו לדרום הארץ ונעזרו במחבלי חיזבאללה מקומיים כדי להתמודד עם תוואי השטח ואופי הלחימה באזור, שכן לא הכירו אותו. בהדרגה, רובם המכריע של המקומיים חוסלו או נמלטו, ומחבלי "רדואן" נותרו לבדם, בשטח לא מוכר, מול לוחמי צה"ל שכבר היו מורגלים בלחימה שם והגיעו מוכנים.
במהלך אחת ההעברות בין המוצבים, מפקד גדוד הסיור של הנח"ל, סא"ל ס', נכנס לנגמ"ש והחל לפרט את שלבי הלחימה שלהם בתחילת המבצע: "המשימה הראשונה שקיבלנו הייתה להוביל את החטיבה במאמץ ההגנה בבית ליף – במטרה לטהר אותו ממחבלים. זו הייתה משימה ארוכה, ממוקדת ואינטנסיבית, במהלכה פשטנו על יעדים שונים, איתרנו המון אמצעי לחימה וציוד, והגענו למגע עם מספר רב של מחבלים".
לאחר הנסיעה, פגשתי את סמ"ר א' וסמל א'. שניהם סיפרו שלא היה שם אחד שלא איתר אמצעי לחימה וציוד. "יש בכל מקום בתים ומבנים שנראים קטנים ותמימים לחלוטין", מתאר סמל א'. "כאן חדר ילדים, שם מטבח. לא האמנתי בחלק מהמקומות שבהם מצאנו נשק ותחמושת".
במהלך חיפוש שגרתי, הם גילו נקודה בה נפרקו מהרכבים 12 רקטות ארוכות טווח של חיזבאללה. "במקרה אחר בבית ליף, מצאנו 4 מחסני נשק משמעותיים – במקומות מאוד לא שגרתיים", מעיד סמל א'. "עשינו חיפוש רגיל בבית, פתאום שמנו לב לחדר צדדי, ובתוכו היה מגזין. אחרי זה זיהינו אשכול, ומשם זה הוביל למלאי הנשק עצמו".
במבצעים אלו, התרחשו רוב הקרבות המאתגרים של החטיבה. באחד מהאירועים הללו, נפלו ארבעה מלוחמי גדוד הסיור: סרן נועם מונמוני, סמ"ר בן כהן, סמ"ר מקסים אנטיס וסמ"ר גלעד הראל, זכרם לברכה.
לאחר אותו יום קשה, החזרה ללחימה לא הייתה משימה קלה כלל. "זה הרגיש קצת כאילו הגענו לשבעה, תוך כדי לחימה בלבנון", משתף סמ"ר א' בכאב. "לאנשים פה יש חברים, אחים לנשק שנפלו, ועדיין, הם קמים – ומתקדמים למען אלו שכבר לא איתנו".
תחנתנו האחרונה הייתה על גג בניין גבוה – המוצב הראשון של גדוד הסיור של הנח"ל במבצע. משם, נפרש לעיניי כל הנוף שרק לפני רגע רעם מאש ארטילרית. משם, נכנסתי שוב ל"נמר", יחד עם הלוחמים שפגשתי בפנים, בדרכם למנוחה בבית. וכשהרמפה נפתחה שוב, הגבול כבר היה מאחורינו – מול היישובים בצפון, שאותם מגינים הלוחמים שבפנים.
