מחקר חדש: תאי מוח "מנצחים" יכולים להסביר התנהגויות כפייתיות ושינויי מצב רוח
ירושלים, 17 במרץ 2026 (TPS-IL) — לעיתים, הרגלים ודחפים מרגישים בלתי ניתנים לעצירה – אך מחקר חדש מראה שהמוח עלול "לחטוף" את עצמו. צוות מדענים ישראלים ואמריקאים גילה שתאי "מנצחים" מסוימים יכולים להכניס את הסרוטונין, כימיקל מרכזי במצב הרוח, למצב של "אוברדרייב", ובכך לסייע להסביר מדוע כפייתיות, התנהגויות חוזרניות או שינויים פתאומיים במצב הרוח יכולים לצאת משליטה במצבים כמו הפרעה טורדנית-כפייתית ודיכאון.
המחקר, בהובלת פרופ' יהושע גולדברג מהאוניברסיטה העברית ופרופ' יהושע פלוטקין מאוניברסיטת סטוני ברוק בניו יורק, התמקד בקבוצה קטנה של תאי מוח בסטריאטום הנקראים אינטרנוירונים כולינרגיים. תאים אלו היו ידועים כבר ביכולתם להפעיל דופמין, כימיקל המאותת על תגמול ומוטיבציה. כאשר דופמין משתחרר, הוא מסייע למוח לזהות אילו פעולות חשובות או מתגמלות, ובכך מכוונן למידה והתנהגות.
המחקר החדש מצא שאותם תאי מנצחים יכולים גם להפעיל ישירות סרוטונין, כימיקל הקשור באופן הדוק למצב הרוח, חרדה והתנהגויות כפייתיות. באמצעות כלים אופטוגנטיים מתקדמים, המאפשרים להפעיל ולכבות נוירונים באמצעות אור, המדענים צפו שהפעלת תאי המנצחים הללו גרמה לסיבי סרוטונין סמוכים לשחרר את האותות שלהם כמעט באופן מיידי.
במצבי מוח הדומים להפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), החוקרים מצאו שתאים כולינרגיים אלו יורים בתדירות גבוהה מדי, מה שמניע שחרור יתר של סרוטונין. "במצבים כמו OCD, שבהם האיתות הכולינרגי עלול להיות לא תקין, התיאום המועיל הזה עלול להיכנס למצב של 'אוברדרייב', מה שיכול להסביר מדוע התנהגויות מסוימות הופכות לקשות כל כך לעצירה", הסבירו גולדברג ופלוטקין.
המחקר מאתגר את הרעיון שהפרעות פסיכיאטריות נובעות פשוט מקיום של כימיקל אחד בכמות גדולה מדי או קטנה מדי. במקום זאת, הוא מציע שמערכת התיאום הפנימית של המוח יכולה להגביר אותות, וליצור אפקטים מדורגים המשבשים התנהגות תקינה. שינויים באיתות האצטילכולין, מציינים החוקרים, יכולים להוביל לשינויים מקבילים הן בדופמין והן בסרוטונין, ועלולים לתרום לחוסר האיזון הכימי הנצפה במגוון מצבים נוירולוגיים ופסיכיאטריים.
הגילוי עשוי להוביל לטיפולים מדויקים יותר להפרעות פסיכיאטריות. על ידי מיקוד במערכת האצטילכולין – הטריגר הכימי המניע את שחרור הסרוטונין – חוקרים עשויים לפתח תרופות שיכווננו את איתות המוח בצורה מדויקת יותר מהתרופות הנוכחיות, המתמקדות רק בסרוטונין או בדופמין.
הבנה כיצד תאי מנצחים אלו מתנהגים בחולים בודדים עשויה לסייע לרופאים לחזות מי יגיב טוב יותר לטיפולים מסוימים, ובכך לפתוח את הדלת לתוכניות טיפול מותאמות אישית. הממצאים עשויים אף להשפיע על התערבויות התנהגותיות, ולאפשר למטפלים לתזמן תרגילים או אסטרטגיות התמודדות כך שיחפפו לתקופות שבהן תאי מוח אלו פעילים ביותר.
ברחבי העולם, עשרות מיליוני אנשים חיים עם מצבים הקשורים לסרוטונין כגון הפרעה טורדנית-כפייתית ודיכאון, על פי ארגון הבריאות העולמי ומחקרי בריאות הנפש.
"גילוי זה פותח פרספקטיבות חדשות כיצד מעגלי מוח מתקשרים כדי להשפיע על התנהגות ומצב רוח", אמר גולדברג. "זה עשוי בסופו של דבר להשפיע על גישות טיפול ממוקדות יותר, מעבר לניסיון פשוט להתאים את רמות הסרוטונין לבדן."
המחקר פורסם בכתב העת המוערך Nature Communications.
