מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 21 בדצמבר 2025
ירושלים, 21 בדצמבר 2025 (TPS-IL) — מדענים ישראלים ואירופאים חשפו מנגנון מולקולרי שלא היה ידוע קודם לכן, המסביר מדוע הזדקנות ומחלות נוירולוגיות מלוות לעיתים קרובות בהפרעות שינה, הפרעות מצב רוח וירידה קוגניטיבית – וחשוב מכך, כיצד ניתן להפוך את ההשפעות הללו.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי המוערך Nature Communications, זיהה אנזים הקשור לאריכות ימים כמתג מטבולי פעיל במוח, ולא כסמן פסיבי של הזדקנות.
המחקר התמקד בטריפטופן, חומצת אמינו חיונית המקושרת בדרך כלל לשינה, מכיוון שהיא קודמנית לסרוטונין ומלטונין. אך החוקרים טוענים כי תפיסה זו אינה שלמה. טריפטופן מזין גם מסלול מטבולי נפרד המייצר אנרגיה תאית, והאיזון בין מסלולים אלו חיוני לבריאות המוח. במשך שנים, מדענים הבחינו כי איזון זה מופרע במוחות מזדקנים, ובאופן חמור אף יותר במחלות נוירודגנרטיביות ופסיכיאטריות, ותורם לפגיעה במצב הרוח, בלמידה ובשינה. עד כה, הסיבה המולקולרית להפרעה זו הייתה לא ידועה.
“חוסר איזון זה תועד שוב ושוב, אך המנגנון העומד מאחוריו נותר תעלומה”, אמרה פרופ' דברה טויבר מהמחלקה למדעי החיים באוניברסיטת בן-גוריון, שהובילה את המחקר.
באמצעות קווי תאים אנושיים, לצד מודלים של עכברים וזבובי פירות, צוותה של טויבר זיהה את האנזים סירטואין 6, או SIRT6, כרגולטור המרכזי. SIRT6 ידוע בתפקידו באריכות ימים, אך המחקר מראה שהוא מתפקד גם כשומר סף של מטבוליזם הטריפטופן. כאשר פעילות SIRT6 תקינה, טריפטופן מתחלק כראוי בין המסלולים המייצרים אנרגיה לאלו המייצרים סרוטונין ומלטונין, נוירוטרנסמיטורים המגנים על המוח ומווסתים מצב רוח ושינה.
כאשר פעילות SIRT6 יורדת – סימן היכר של הזדקנות – האיזון משתנה באופן דרמטי. טריפטופן מופנה למסלול הקינורנין, התומך בייצור אנרגיה אך גם מייצר תוצרי לוואי שהחוקרים מצאו שהם רעילים לתאי עצב. במקביל, ייצור הסרוטונין והמלטונין יורד, ומונע מהמוח תרכובות חיוניות ליציבות עצבית.
“זו לא רק ירידה הדרגתית”, אמרה טויבר. “זוהי ניתוב מחדש מטבולי פעיל הפוגע במערכת העצבים.”
המדענים גם הוכיחו שהנזק אינו בלתי נמנע. בזבובי פירות חסרי SIRT6, הצוות עיכב אנזים שני, TDO2, המשחק תפקיד מרכזי בהסטת טריפטופן למסלול הקינורנין. חסימת TDO2 מנעה באופן משמעותי הידרדרות נוירו-מוטורית והפחיתה שינויים פתולוגיים ברקמת המוח, מה שמצביע על הזדמנות טיפולית ברורה.
“המחקר שלנו ממצב את האנזים SIRT6 כיעד תרופתי קריטי ועיקרי למאבק בפתולוגיה מוחית ניוונית”, אמרה טויבר. “ממצאים אלו משנים את האופן שבו אנו מבינים את הקשר בין הזדקנות לתפקוד המוח. זו לא רק בלאי, אלא תקלה מטבולית ספציפית שניתן לתקן.”
היא הוסיפה כי התוצאות פותחות דלת לפיתוח תרופות המעכבות TDO2 או התערבויות, כולל אסטרטגיות תזונתיות, המחזירות את האיזון בין מסלולי הטריפטופן. במקום לטפל בתסמינים של הפרעות שינה, דיכאון או ניוון עצבי, טיפולים עתידיים יוכלו לשאוף לתקן את חוסר האיזון המטבולי הבסיסי בשימוש בטריפטופן. תרכובות המשפרות את פעילות SIRT6 או מעכבות באופן סלקטיבי TDO2 יוכלו להפחית את הצטברות המטבוליטים הרעילים לעצבים תוך החזרת ייצור הסרוטונין והמלטונין.
המחקר מעלה גם את האפשרות לשימוש חוזר בתרכובות קיימות. TDO2 נחקר כבר בתחומים אחרים, כולל סרטן ואימונולוגיה, מה שאומר שמעכבים ניסיוניים ונתוני בטיחות חלקיים עשויים כבר להתקיים. הפנייה או זיקוק של תרכובות כאלה למטרות נוירולוגיות עשויה לקצר משמעותית את לוחות הזמנים לפיתוח בהשוואה לתרופות חדשות לחלוטין.
מעבר לטיפול, המחקר מציע דרך לאבחון מוקדם יותר. שינויים במטבוליטים של טריפטופן או ירידה בפעילות SIRT6 יכולים לשמש כסמנים ביולוגיים הניתנים לזיהוי בדם או בנוזל מוחי-שדרתי, מה שיאפשר לרופאים לזהות אנשים בסיכון לירידה קוגניטיבית, הפרעות מצב רוח או הפרעות שינה לפני שהתסמינים מחמירים. סמנים ביולוגיים כאלה יכולים לשמש גם למעקב מדויק יותר אחר התקדמות המחלה או התגובה לטיפול.
השיתוף הפעולה הבינלאומי כלל חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המרכז לחקר ביולוגיית הסרטן של KU Leuven בבלגיה, מכון סקולקובו למדע וטכנולוגיה ברוסיה, ואוניברסיטת דרום בוהמיה בצ'כיה.
נושאים קשורים
