מאת פֶּסַח בֶּנסוֹן • 20 בינואר 2026
ירושלים, 20 בינואר 2026 (TPS-IL) — תפיסות של חוסר הוגנות ממלאות תפקיד מרכזי בהעצמה והארכה של טראומה פסיכולוגית לאחר מלחמה, ומציעות תובנה חדשה מדוע חלק מהשורדים מתקשים להשתקם זמן רב לאחר שהסכנה המיידית חלפה, כך עולה ממחקר ישראלי.
חשיפה בלבד אינה מסבירה טראומה מתמשכת. שני אנשים יכולים לעבור אירועים דומים, אך זה שקולט תחושת חוסר צדק סובל בסבירות גבוהה הרבה יותר מתסמינים מתמשכים, מצאו חוקרים באוניברסיטה העברית בירושלים.
המחקר האורכי נערך לאחר מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר והמלחמה שלאחריה, ובחן כיצד דפוסים קוגניטיביים המכונים "תפיסת חוסר צדק" מעצבים תגובות לטראומה. תפיסת חוסר צדק מתייחסת לאמונה שסבלו של אדם אינו הוגן, בלתי הפיך, ולא ניתן לתקנו כראוי.
בראשות ד"ר גדי גילעם, ראש המעבדה לנוירו-מדע חברתי, קוגניטיבי ורגשי (tSCAN) במכון למחקר ביו-רפואי ודנטלי באוניברסיטה העברית, המחקר עקב אחר כ-1,700 משתתפים ישראלים החל משלושה חודשים לאחר המתקפה. יותר מ-600 משתתפים השלימו הערכות מעקב שישה חודשים לאחר מכן. הממצאים פורסמו בכתב העת המוערך Journal of Affective Disorders.
המשתתפים דיווחו על חשיפתם וקרבתם לאירועים טראומטיים, רמות תסמיני דחק טראומטי, תפיסות של חוסר צדק, ומצוקה רגשית, כולל דיכאון, חרדה וכעס. לדברי החוקרים, התוצאות היו עקביות ומרשימות בשתי נקודות הזמן.
"ככל שהפרטים תפסו את סבלם כבלתי הוגן ובלתי ניתן לתיקון יותר, הם דיווחו על רמות גבוהות יותר של תסמיני דחק טראומטי", מצא המחקר. חשוב מכך, תפיסת חוסר צדק ניבאה את חומרת התסמינים הטראומטיים העתידיים, גם לאחר התחשבות בחשיפה ישירה לאלימות ומדדי מצוקה רגשית אחרים.
"בעקבות טראומה, אנו נוטים להתמקד ברגשות כמו פחד או עצב", אמר ד"ר גילעם. "הממצאים שלנו מדגימים שתחושת חוסר הוגנות יכולה להיות מזיקה באותה מידה, אם לא יותר. כאשר אנשים מאמינים שמה שקרה להם או לאחרים היה בלתי צודק במיוחד ולא ניתן לתיקון, זה יכול להאריך את הסבל ולהקשות על הריפוי."
המחקר עקב גם אחר שינויים בתגובות רגשיות לאורך זמן. בעוד שרמות הדחק הטראומטי, תפיסת חוסר הצדק, הדיכאון והחרדה נותרו יציבות ברובן בין ינואר ליולי 2024, הכעס גבר משמעותית בתקופה זו.
לדברי ד"ר גילעם, דפוס זה מדגיש את האופי המתמשך של חשיבה הקשורה לחוסר צדק. "תפיסת חוסר צדק עשויה לשמש כפריזמה קוגניטיבית מתמשכת, המעצבת כיצד שורדים מפרשים אירועים מתמשכים והשלכותיהם הרגשיות", אמר. הכעס, ציינו החוקרים, הוא התגובה הרגשית הנפוצה ביותר לחוסר צדק ועשוי לייצג יעד נוסף להתערבות טיפולית.
לממצאי המחקר יש השלכות מעשיות ברורות, המראות כיצד הבנה וטיפול בתפיסות של חוסר צדק יכולים לשפר ישירות את הטיפול בטראומה וההחלמה ממנה.
עבור קלינאים, המחקר מציע שניתן לחזק את הטיפול בטראומה על ידי התייחסות מפורשת לתפיסת חוסר צדק. על ידי סיוע למטופלים לעצב מחדש אמונות שסבלם אינו הוגן או בלתי ניתן לתיקון, מטפלים יכולים להפחית דחק טראומטי ממושך. במקביל, התמקדות בכעס – שהמחקר מצא כי הוא גובר לאורך זמן גם כאשר תסמינים אחרים נותרים יציבים – עשויה למנוע מטראומה להפוך לכרונית ולשפר את הוויסות הרגשי.
מעבר לחדר הטיפולים, זיהוי מוקדם של אנשים בסיכון הוא גם קריטי. סינון דפוסים מחשבתיים המונעים מחוסר צדק יכול לחשוף את אלו הסובלים בסבירות הגבוהה ביותר מטראומה ארוכת טווח, גם אם הם נראים בתחילה עמידים. הכשרת אנשי צוות חירום ראשונים, עובדים סוציאליים ומטפלים לזהות דפוסים אלו מאפשרת התערבות בזמן ותומכת בטיפול יעיל יותר ומונע של בריאות הנפש.
הממצאים מציעים גם שתוכניות בריאות הנפש לאחר קונפליקט יכולות לתמוך בהחלמה על ידי הכרה בנזק, החזרת תחושת סוכנות, וטיפוח דיאלוג.
נושאים קשורים
