מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 10 באוגוסט 2025
ירושלים, 10 באוגוסט 2025 (TPS-IL) — ארכיאולוגים חשפו את הראיה המכרעת הראשונה לכך שברונזה יוצרה באופן מקומי בארץ ישראל בתקופת הברזל הקדומה, ולא מוחזרה מחפצים ישנים יותר, כך הודיע יום ראשון אוניברסיטת חיפה. התגלית נעשתה באל-אחואט, יישוב עתיק וקצר ימים בצפון השומרון, והיא משנה את הבנתם של היסטוריונים לגבי כלכלת האזור לפני כ-3,000 שנה.
"זו הפעם הראשונה שיש לנו הוכחה מכרעת שברונזה יוצרה בפועל בארץ ישראל בתקופת הברזל הקדומה, לא כמחזור של פריטים קיימים אלא כתהליך ייצור אמיתי, באתר שלא היה עיר מרכזית אלא יישוב הררי פריפריאלי," אמרה ד"ר תִּילָה אֶשֶׁל, מחברת המחקר.
בדיקות מעבדה על תוצרי התכה ושאריות שנמצאו באל-אחואט חשפו כי נחושת ובדיל עורבבו באתר. הממצאים, שפורסמו בכתב העת המדעי PLOS ONE, מרמזים שהאתר היה חלק מרשת סחר אזורית רחבה שפרחה לאחר קריסת האימפריות הגדולות של תקופת הברונזה המאוחרת. עם קריסת נתיבי הסחר הבינלאומיים, קבוצות מקומיות – כולל אלו ששלטו בייצור נחושת בערבה – מצאו הזדמנויות לפתח תעשיות עצמאיות, והניחו את היסודות לממלכות מתפתחות כמו ישראל, יהודה ואדום.
המחקר בחן מחדש חפצי מתכת שהתגלו לפני כ-30 שנה במהלך חפירות של אוניברסיטת חיפה בראשות פרופ' אדם זרטל ז"ל. ד"ר שי בר ממכון זינמן לארכיאולוגיה, יחד עם יואב בורנשטיין וגל ברמטוב-פז מבית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות, ביצעו ניתוחים מפורטים. הבחינה כללה הדמיה מיקרוסקופית, מחקרים מטלוגרפיים ובדיקות הרכב כימי, שזיהו את החפצים כתוצרי התכת נחושת וברונזה, סיגים ותוצרי לוואי אחרים של ייצור ראשוני.
החוקרים גם ערכו ניתוחים איזוטופיים כדי לאתר את מקורות הנחושת. התוצאות מצביעות על שימוש בעפרות ממכרות תמנע בדרום ישראל ומכרות פיינן בירדן. "שני מקורות אלו מופרדים על ידי הבקע הסורי-אפריקני, ולמרות שההרכב האיזוטופי שלהם דומה מאוד, הצלחנו לזהות מנגן וסמנים אחרים הנמצאים רק בפיינן בחלק מהדגימות," הסבירה אשל.
חשוב מכך, המחקר אישר שלפחות חלק מטיפות המתכת שנמצאו באתר נוצרו על ידי עירבוב מכוון של נחושת ובדיל, ולא על ידי התכה מחדש של ברונזה קיימת. הראיות המטלוגרפיות הראו טכניקות ייצור משתנות – חלקן גסות ולא מבוקרות, אחרות מדויקות יותר. הדבר מצביע על תעשייה מתפתחת אך עדיין לא מקצועית לחלוטין. "הסגסוגות אינן אחידות באיכותן, אך ברור שזהו ניסיון מכוון לייצר ברונזה באתר עצמו," אמרה אשל. "זהו ממצא יוצא דופן שמאלץ אותנו לחשוב מחדש על הכלכלה והארגון החברתי בתקופת הברזל."
התגלית מאתגרת את התפיסה הרווחת לפיה אזורים הרריים ופריפריאליים בתקופת הברזל הקדומה היו שוליים מבחינה כלכלית ותלויים טכנולוגית במרכזים עירוניים גדולים יותר. במקום זאת, היא מציעה כי עבודות מתכת מאורגנות ורשתות הפצת חומרי גלם אזוריות התרחבו הרבה מעבר לערים.
בעוד שהמחקר עונה על השאלה האם ברונזה יוצרה מקומית, הוא מעלה שאלות חדשות. מקור הבדיל ששימש בתהליך העירבוב נותר לא ידוע, כמו גם זהות הקבוצות שעבדו באל-אחואט והיקף הרשתות שקישרו אותן לאזורים אחרים.
"אנו מסתכלים כעת על תמונה מורכבת יותר של חברת תקופת הברזל הקדומה, שבה אפילו קהילות מרוחקות נגישות למשאבים, טכנולוגיה וקשרי סחר," אמרה אשל. "זו הייתה תקופה של חדשנות והסתגלות, ואל-אחואט מספקת הצצה נדירה לשינוי הזה.
