מאת פסח בנסון • 24 בנובמבר 2025
ירושלים, 24 בנובמבר 2025 (TPS-IL) — מחקר שעשוי להשפיע על כל דבר, החל ממחקר התפתחות הילד ועד לעיצוב בינה מלאכותית בעלת צליל טבעי יותר, טוען כי השפה האנושית התפתחה לא מפריצת דרך אבולוציונית אחת, אלא מהתכנסות הדרגתית של יכולות ביולוגיות ולמידה תרבותית, כך לפי מדענים ישראלים.
במשך מאות שנים, מדענים ופילוסופים ניסו להסביר כיצד האנושות פיתחה את היכולת לדבר, ליצור דקדוק ולשתף משמעות. למרות שהשפה היא אחד המאפיינים המגדירים את המין האנושי, שורשיה נותרו נעלמים.
מדענים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ניסו לפרוץ את המבוי הסתום על ידי איסוף ממצאים מתחומי הבלשנות, הפסיכולוגיה, הגנטיקה, מדעי המוח ותקשורת בעלי חיים, ויצירת מה שהמחברים מתארים כמסגרת מאוחדת להבנת האבולוציה של השפה.
מחקרם, שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי המוערך Science, טוען כי יש להבין את השפה כתופעה ביו-תרבותית הבנויה מחוטים אבולוציוניים מרובים ולא מנקודת מקור אחת.
“באופן מכריע, מטרתנו לא הייתה להמציא הסבר משלנו לאבולוציה של השפה,” אמרה המחברת הראשונה, ענבל ארנון מהאוניברסיטה העברית בירושלים. “במקום זאת, רצינו להראות כיצד פרספקטיבות רב-גוניות וביו-תרבותיות, בשילוב עם מקורות נתונים חדשים, יכולות לשפוך אור חדש על שאלות ישנות.”
החוקרים טוענים כי לא יכולת ביולוגית או תרבותית מבודדת יכולה להסביר את הופעת השפה. תקשורת אנושית, לדבריהם, נבעה מהצטלבות של יכולות כמו הפקת צלילים חדשים, זיהוי דפוסים, יצירת קשרים חברתיים מורכבים והעברת ידע בתוך דורות ובין דורות. אינטראקציה זו בין ביולוגיה לתרבות, לדעתם, חיונית להבנת האופן שבו השפה הפכה למערכת העשירה והמובנית שהאנושות משתמשת בה כיום.
“הטבע הרב-גוני של השפה יכול להקשות על לימודה, אך גם מרחיב אופקים להבנת מקורותיה האבולוציוניים,” אמר המחבר השותף, סיימון פישר מהמכון מקס פלאנק לפסיכולינגוויסטיקה ואוניברסיטת רדבאוד. “במקום לחפש את הדבר האחד המיוחד שמייחד את בני האדם, אנו יכולים לזהות פנים שונות המעורבות בשפה, ולחקור אותן באופן פרודוקטיבי לא רק במין שלנו, אלא גם בבעלי חיים שאינם אנושיים מענפים שונים של עץ האבולוציה.”
המחברים מזהירים כי המחקר נתקע לעיתים מכיוון שתחומי מדע שונים בחנו את השפה בנפרד. הם טוענים כי קידום התחום דורש גישה משולבת המסוגלת ללכוד את מגוון הכוחות הביולוגיים והתרבותיים המעצבים תקשורת.
כדי להמחיש את ערכה של המסגרת שלהם, המאמר בוחן שלושה תחומים שבהם פרספקטיבה ביו-תרבותית מסייעת להבהיר שאלות ארוכות שנים.
מוקד אחד הוא למידה קולית, מיומנות חיונית לדיבור אנושי אך מוגבלת בקרב קופי האדם הקרובים אלינו ביותר. מינים כמו ציפורים, עטלפים ולווייתנים מפגינים יכולות למידה קולית חזקות הרבה יותר, והמחברים אומרים כי השוואות אלו מציעות תובנות מפתח לדיבור אנושי.
המחקר גם מדגיש את ההתפתחות האיטית של מבנה לשוני, וטוען כי הדקדוק התגבש לאורך דורות באמצעות שימוש חוזר והעברה תרבותית, תהליך שבא לידי ביטוי בהתפתחות שפות סימן חדשות ובסימולציות מעבדה.
המחקר מצביע גם על היסודות החברתיים של השפה, ומציין כי הנטייה החזקה של בני אדם לשתף מידע מהווה בסיס לתקשורת, אך נדירה בבעלי חיים אחרים.
הממצאים מציעים מספר השלכות מעשיות. עבור התערבויות שפה בגיל הרך, המסגרת מציעה כי קשיים בדיבור או בהבנה עשויים לנבוע מפנים שונות – כגון למידה קולית, זיהוי דפוסים או מוטיבציה חברתית – מה שמאפשר לקלינאים למקד את הטיפולים באופן מדויק יותר במקום לטפל בשפה כמיומנות אחת ואחידה.
למחקר יש גם רלוונטיות לבינה מלאכותית, ומצביע על כך שמערכות תקשורת הופכות מורכבות לא באמצעות פריצת דרך אחת, אלא באמצעות העברה תרבותית הדרגתית ואינטראקציה חברתית. מודלים של AI המעוצבים ללמוד בדרכים אינטראקטיביות ודמויות אדם עשויים לפתח יכולות תקשורת טבעיות יותר.
בנוסף, הגישה הביו-תרבותית עשויה לסייע לחוקרים להבין ולאבחן טוב יותר הפרעות תקשורת על ידי הצגת הרכיבים הספציפיים של השפה המתפרקים במצבים כמו אוטיזם, הפרעת שפה התפתחותית או אפזיה, מה שיוביל לטיפולים ממוקדים ויעילים יותר.
נושאים קשורים
