ירושלים, 19 בפברואר 2026 (TPS-IL) – מחקר חדש של חוקרים ישראלים שופך אור על האופן שבו המוח האנושי מנהל איזון עדין: שמירה על תחושת רציפות בחוויה, תוך חלוקת החיים לאירועים נפרדים ומשמעותיים.
המחקר, בהובלת ד"ר שירה ברור וד"ר איה בן-יעקב מהמרכז ע"ש אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית בירושלים, מתמודד עם שאלה ותיקה במדעי הקוגניציה. החוויה היומיומית מתרחשת כזרם רציף, אך אנשים זוכרים אותה באופן טבעי במקטעים, כמו שיחות, סצנות או פרקים. הממצאים החדשים מצביעים על כך ששני התהליכים הללו עשויים להיות קשורים, אך אינם נשלטים על ידי מנגנון יחיד.
"החוויה היומיומית שלנו מרגישה חלקה, אך הזיכרון לא עובד כך", אמרה ברור. "רצינו להבין אם המוח משתמש במערכת אחת ליצירת רציפות וגם לגבולות, או שמא אלו תהליכים נפרדים חלקית".
הצוות התמקד בשתי תופעות קוגניטיביות ידועות. האחת היא תלות סדרתית, שבה תפיסות נוכחיות מושפעות בעדינות ממה שאדם ראה או החליט זה עתה, מה שעוזר לייצב את התפיסה בסביבה משתנה תדיר. השנייה היא פילוח אירועים, הנטייה של המוח לסמן גבולות כאשר משהו חשוב משתנה, מה שמאפשר לארגן את הזיכרונות.
מנקודת מבט חיזויית, שני התהליכים יכולים לשקף את ניסיונו של המוח לצפות את הדבר הבא. כאשר תחזיות מצליחות, החוויה מרגישה רציפה; כאשר הן נכשלות, המוח עשוי לסמן גבול. "הרעיון הזה מאוד אלגנטי", אמרה בן-יעקב, "אבל רצינו לבדוק אם הוא באמת מחזיק מעמד בהתנהגות".
כדי לעשות זאת, החוקרים ערכו שלושה ניסויים רחבי היקף בהשתתפות 816 משתתפים. המתנדבים צפו ברצפי תמונות בזמן שהחוקרים שינו באופן שיטתי אלמנטים קונטקסטואליים, כמו דרישות המשימה או רקעים, מבלי לשנות את המידע החושי הליבתי.
התוצאות הראו ששינויים קונטקסטואליים בלבד הספיקו לשבש את התלות הסדרתית, והחלישו את המשיכה של תפיסות קודמות על תפיסות נוכחיות. במקביל, אותם גבולות עיצבו את הזיכרון בדרכים המשקפות כיצד אנשים מחלקים באופן טבעי את החוויה לאירועים.
באופן מכריע, עם זאת, ההשפעות על התפיסה והזיכרון לא התייצבו באופן מדויק. אנשים שהפגינו השפעות גבול חזקות בתפיסה לא בהכרח הפגינו השפעות דומות בזיכרון. "הניתוק הזה היה מדהים", אמרה ברור. "זה מרמז שתהליכים אלו רגישים להקשר, אך אינם מונעים על ידי מערכת אחת ומאוחדת".
הבנה שתלות סדרתית ופילוח אירועים הם תהליכים נפרדים חלקית עשויה לסייע לקלינאים לפרש טוב יותר בעיות זיכרון. אנשים עם מצבים כמו הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), דיכאון או סכיזופרניה מתארים לעיתים קרובות זיכרונות מקוטעים או תחושת זמן מעוותת, והמחקר מציע שזה עשוי לשקף קשיים בארגון חוויות ולא כישלון כללי של הזיכרון.
הממצאים עשויים להשפיע גם על החינוך, שבו הלמידה תלויה באופן שבו החומר מחולק לשיעורים. מעברים שאינם מתזמנים כראוי עלולים לשבש את זרימת התפיסה מבלי לשפר את הזיכרון, בעוד גבולות ברורים וממוקמים היטב עשויים לסייע למידע להיקלט, ובכך לעצב את עיצוב תוכניות הלימודים וכלי למידה דיגיטליים.
עבור מבוגרים, אתגרי הזיכרון קשורים לעיתים קרובות לארגון ולא לקיבולת. הבחנה בין רציפות לפילוח יכולה להוביל לדרכים טובות יותר לזהות ירידה קוגניטיבית מוקדמת ולפתח אסטרטגיות שיסייעו לאנשים למבנה חוויות באופן יעיל יותר.
"הבנה כיצד המוח מאזן בין יציבות לשינוי מגיעה ללב האופן שבו אנו חווים את העולם", אמרה בן-יעקב.
הממצאים פורסמו בכתב העת המדעי המוערך Nature Human Behaviour.
