ירושלים, 10 בפברואר 2026 (TPS-IL) – ככל שההשקעות הגלובליות בחברות "ירוקות" גדלות, עולה שאלה בוערת: כיצד משקיעים יכולים לזהות אילו חברות אחראיות סביבתית באמת ואילו רק מעמידות פנים? מחקר ישראלי-בריטי חדש בוחן מקרוב את תפקידן של חברות דירוג ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי), החברות המדרגות עסקים על פי פרקטיקותיהם הסביבתיות, החברתיות והתאגידיות. דירוגים אלו משפיעים יותר ויותר על היכן משקיעים את כספם, אך המחקר מראה כי החברות המספקות את הדירוגים עצמן נמצאות במרכז בעיית האמון.
ESG מייצג סביבה (Environmental), חברה (Social) וממשל תאגידי (Governance). גורמים סביבתיים כוללים היבטים כמו זיהום, צריכת אנרגיה ופליטות פחמן. גורמים חברתיים מכסים כיצד חברה מתייחסת לעובדיה, מכבדת זכויות אדם ומתקשרת עם קהילות. ממשל תאגידי בוחן כיצד חברה מנוהלת, כולל מבנה הדירקטוריון, החלטות הנהלה ושקיפות. דירוגי ESG מודדים את ביצועי החברה בתחומים אלו, ומסייעים למשקיעים להחליט אם היא באמת אחראית או רק משווקת את עצמה כ"ירוקה", תופעה המכונה "גרינווש" (Greenwashing).
ההשקעה הגלובלית במימון בר-קיימא הגיעה ל-30.3 טריליון דולר, על פי דוח משנת 2022 של הברית הגלובלית להשקעות בר-קיימא (GSIA). שווקים מחוץ לארצות הברית, כולל אירופה, קנדה, יפן, אוסטרליה וניו זילנד, צמחו בכ-20% מאז 2020. בארה"ב, כללים מחמירים יותר לגבי מה נחשב "בר-קיימא" גרמו לירידה בנכסים המדווחים מ-17 טריליון דולר ב-2020 ל-8.4 טריליון דולר ב-2022. ה-GSIA מציין כי נדרשים כללים ברורים יותר, נתונים טובים יותר ודיווח עקבי כדי להבטיח שהשקעות אלו אכן יסייעו למעבר לכלכלה בת-קיימא.
המחקר הישראלי-בריטי, שפורסם בכתב העת המבוקר Regulation & Governance, נכתב במשותף על ידי פרופסור דוד לוי-פאר מהאוניברסיטה העברית בירושלים ואגניישקה סמולנסקה מבית הספר לכלכלה של לונדון. המחברים טוענים כי אמון הוא עמוד השדרה של מימון בר-קיימא, אך הוא שברירי וקל להפרה.
"דירוגי ESG אמורים לעזור למשקיעים לראות אילו חברות באמת עושות טוב לסביבה ולחברה", אמרה סמולנסקה. "אך ככל שהדירוגים הללו הפכו חזקים יותר, גברו החששות לגבי ציונים לא עקביים, שיטות לא ברורות וקונפליקטים פוטנציאליים של אינטרסים".
מה שהופך את המחקר לחשוב במיוחד הוא התובנה שלו כיצד הרגולטורים מגיבים. במקום לקחת שליטה מלאה על דירוגי ESG, הרשויות באירופה ובבריטניה משתמשות במודל שהחוקרים מכנים "רגולציה עצמית משופרת", המשלבת פיקוח ממשלתי עם כללים שנקבעו על ידי התעשייה עצמה. גישה זו מכירה במציאות מודרנית: ממשלות כבר אינן מווסתות שווקים לבדן, אלא מסתמכות על מתווכים כמו סוכנויות דירוג כדי לתרגם רעיונות מורכבים, כמו קיימות, לאותות שוק שמישים. לכן, אמינותם של מתווכים אלו מרכזית לאמינות המערכת כולה.
המחקר גם מבחין בין בניית אמון לבין תיקון שלו לאחר שנפגע. על ידי השוואת גישות האיחוד האירופי והממלכה המאוחדת, המחברים מראים כי קובעי מדיניות משתמשים באסטרטגיות שונות בהתאם אם דירוגי ESG חדשים וזקוקים לאמינות, או שכבר נחשבים לא אמינים ודורשים תיקון. בשני המקרים, חברות הדירוג הן מרכזיות ביצירת אמון – אך הן גם חלק מהבעיה. "אלו שאמורים ליצור אמון חייבים בעצמם להיות ראויים לאמון", כתבו החוקרים.
משקיעים יכולים להשתמש בממצאי המחקר כדי להיות זהירים יותר לגבי דירוגי ESG. המחקר מראה כי הסוכנויות הנותנות דירוגים אלו אינן אמינות באופן אוטומטי. כדי לקבל החלטות השקעה טובות יותר, משקיעים צריכים לשקול לא רק את הדירוגים עצמם, אלא גם כיצד הדירוגים מופקים, כולל השיטות והשקיפות של סוכנויות הדירוג.
המחקר מספק גם הנחיות לרגולטורים ולחברות. ממשלות יכולות לשפר את האמינות בשוקי ESG על ידי שימוש ברגולציה עצמית משופרת, המשלבת פיקוח עם כללים המובלים על ידי התעשייה. חברות, בתורן, יכולות להפיק תועלת מהבנה כיצד דירוגים פועלים ומה הרגולטורים מצפים, מה שיאפשר להן לשפר את הממשל התאגידי, השקיפות ופרקטיקות הקיימות. במקביל, ויסות סוכנויות הדירוג עצמן מסייע להפחית "גרינווש".
"המסר פשוט", אמר לוי-פאר. "ללא אמון, המעבר להשקעה ירוקה מסתכן להיות לא יותר משיווק, לא שינוי אמיתי".
