מאת פסח בנסון • 6 ביולי 2026 ירושלים, 6 ביולי 2026 (TPS-IL) — ארכיאולוגים ישראלים ויוונים מצאו שטכנולוגיית כלי אבן קדומים לא התפשטה ברחבי אירופה כשיטה קבועה ובלתי משתנה. במקום זאת, היא התפתחה באמצעות שילוב של ידע משותף והתאמה מקומית על ידי קבוצות אנושיות מוקדמות.
המחקר מאתגר את ההנחה שכלים פרהיסטוריים דומים מעידים בהכרח על העתקה ישירה או צירוף מקרים. למעשה, הוא מציע שידע טכנולוגי נדד עם בני אדם מוקדמים אך עוצב מחדש באופן מקומי בהתאם לחומרי הגלם הזמינים, תנאי הנוף ובחירות אישיות. מודל זה מסייע להסביר כיצד מסורת ייצור כלי אבן אחת יכלה להתקיים במשך יותר ממיליון שנה ברחבי אפריקה, אסיה ואירופה מבלי להישאר סטטית.
חוקרים מאוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת כרתים בחנו כלי אבן מאתר הארכיאולוגי רודפנידיה ליד הכפר ליסבורי באי לסבוס. ממצאיהם מצביעים על כך שהכלים לא הועתקו פשוט משיטות ששימשו בלבנט, אלא משקפים תערובת של ידע טכנולוגי משותף ומלאכת יד מקומית ייחודית באזור האגאי.
"כלי אבן אינם רק חפצים שנותרו מהעבר, אלא עדות להחלטות, להעדפות ולדרכי הפעולה של אנשים קדומים", אמר ד"ר גדי הרצלר מאוניברסיטת חיפה, אחד ממחברי המחקר. "כאשר אנו מודדים ומשווים אותם באופן שיטתי, אנו יכולים להתחיל לשחזר לא רק כיצד נוצרו כלים, אלא גם כיצד ידע טכנולוגי נע בין אזורים וכיצד הוא השתנה בדרך".
המחקר מתמקד במסורת האשלונית, אחת מתעשיות כלי האבן המוקדמות, הנפוצות והמתמשכות ביותר בהיסטוריה האנושית. טכנולוגיה אשלונית, הידועה בכלים גדולים כמו גרזני יד וקלשונים, שימשה ברחבי אפריקה, אסיה ואירופה במשך מאות אלפי שנים. התפוצה הרחבה שלה מציבה אתגר ארוך שנים לחוקרים, המתווכחים אם דמיון בין אתרים משקף תנועת אוכלוסין, העברת ידע או המצאה עצמאית.
הרצלר, מבית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות וממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, שיתף פעולה עם פרופ' ננה גלנידו מאוניברסיטת כרתים. הם חקרו כלי חיתוך גדולים – בעיקר גרזני יד וקלשונים – שנמצאו ברודפנידיה באמצעות חפירה וסקר. האתר, הממוקם ליד מעיינות החמים של ליסבורי ופונה לאנטוליה, נמצא לאורך מסדרון שאולי חיבר את מערב אסיה, האגאי ודרום-מזרח אירופה בתקופה הפרהיסטורית.
הצוות יצר מודלים דיגיטליים תלת-ממדיים של הכלים במעבדת הארכיאולוגיה והמורשת התרבותית של אוניברסיטת חיפה והשווה אותם למכלולים אשלוניים מאתרים בלבנט, כולל עוביידיה, גשר בנות יעקב, מעיין ברוך, חולון ונחל חסי.
מכלול רודפנידיה הראה עקביות פנימית חזקה, כאשר יוצרי הכלים השתמשו בעיקר באבן מקומית זמינה לייצור כלי חיתוך גדולים עם עיצוב מוגבל יחסית.
עם זאת, השוואה לאתרים בלבנט לא גילתה התאמה מדויקת לאף מסורת ידועה אחת. גרזני היד דמו לאלו משלבים אשלוניים מאוחרים יותר בלבנט, תוך שמירה על מאפיינים הקשורים לתקופות מוקדמות יותר. הקלשונים, לעומת זאת, נבדלו באופן משמעותי יותר בסימטריה, צורת הקצה ורמת הליטוש מאלו שנמצאו בגשר בנות יעקב.
"דווקא השילוב של דמיון ושוני הוא הממצא החשוב כאן", אמרו החוקרים. "הדמיון מראה שהכלים מרודפנידיה שייכים לעולם טכנולוגי רחב ומוכר, אך ההבדלים מראים שידע זה לא הועתק פשוט. הוא הותאם מקומית, בהתאם לחומרי הגלם, לנוף ולבחירות של יוצרי הכלים".
הממצאים פורסמו בכתב העת המדעי Journal of Archaeological Method and Theory.
