ועדת העבודה והרווחה בכנסת דנה בסיוע בשכר דירה לאנשים עם מוגבלות נפשית המתגוררים בדירות שבבעלות בני משפחה. בתחילת הדיון אמרה יו"ר הוועדה, ח"כ מיכל וולדיגר: "אנשים עם מוגבלות נפשית הם אוכלוסייה ייחודית בכל הנוגע לדיור ויכולת לשכור דירה. במקרים רבים, ההתפרצות היא בגיל צעיר כאשר אנשים אלו עוד לא ביססו את עצמם כראשי משק בית, הם מתקשים להתפרנס, וכמובן שיש את המאבק במחלה עצמה. בנוסף לכך, ישנו הסטיגמה הנוראית בציבור, שלא יודע להבדיל בין מחלות ומצבים שונים ולעיתים מהסס להשכיר דירות לבעלי מוגבלויות. לכן, האפשרות של מגורים בדירה בבעלות המשפחה היא טובה ולעיתים אף היחידה שעומדת בפני האדם כחלופה לפנימייה או מוסד. באופן אבסורדי, דווקא כאן המדינה 'מענישה' את הזכאי ואת משפחתו ומונעת ממנו סיוע, שהוא ממילא נמוך, בוודאי נמוך בהרבה מעלות הטיפול באותו אדם אם היה נמצא במתקני דיור ממשלתיים. זהו עוול שלא ניתן לקבל, ואני דורשת מענה ברור וקידום פתרונות ממשרדי הממשלה בהקדם האפשרי".
רן מלמד, מארגון "נקודת מפנה": "בשנת 2004 הגשנו עתירה לבג"ץ בנושא בעקבות בחורה צעירה, אדם עם מוגבלות נפשית, שניסתה לשכור דירה בדרום ונכשלה כי אף אחד לא היה מוכן להשכיר לה. המשפחה רצתה לאפשר לה לגור ביחידה שבבעלותם, אך הם נאלצו לוותר על שכר הדירה, וכמשפחה דלת אמצעים התקשו להתקיים ולסייע לה. משרד השיכון הבין אז שזהו חוסר שוויון, והנהלים שונו. חשבנו שהכל בסדר, אך בשבועות האחרונים קיבלתי 4 מקרים מכל קצוות הארץ של זכאים שאמרו להם שוב שלא יוכלו לקבל סיוע אם ישכרו דירות מבני משפחה".
המשתתפים בדיון ציינו גם כי סכום הסיוע שמספק משרד הבינוי והשיכון עומד על כ-770 שקלים לאדם יחיד וכ-1,200 שקלים לזוג. נציג משרד הבריאות ציין כי המשרד מוסיף 230 שקלים לדיור מוגן ו-100 שקלים לפנימיות. כמו כן צוין כי הסכום לא עודכן במשך שנים רבות, מה שהוביל לשחיקה ביכולתו לסייע באופן משמעותי במימון דיור עצמאי לאנשים זכאים.
נילי אהרונוב, פעילה בארגון "משפחות למען בריאות הנפש" ואם לאדם עם מוגבלות נפשית בשנות ה-50 לחייו, סיפרה: "הבן שלי התגורר תקופה בדירה שכורה ופונה כשהוא עבר תקופה קשה. לא רצינו שיעבור מדירה לדירה, מה שיגרום לו לחזור למצבו הקודם ולאשפוז. הרגשנו שהוא זקוק למערכת תמיכה חזקה וקרוב אלינו. למרבה המזל, הצלחנו לקנות לו דירה סמוכה שתאפשר לו יציבות ותמיכה, שהן חשובות מאוד לאדם עם מוגבלות נפשית, וכתוצאה מכך איבדנו את הסיוע מהמדינה".
משה זרצקי: "אשתי ואני מוגדרים שניהם כאנשים עם מוגבלות נפשית. לפני כשנתיים, אירוע אילץ אותנו לפנות דייר מיחידה שבבעלותנו ולהכניס קרוב משפחה שלנו, גם הוא אדם עם מוגבלות נפשית, כי לא היה לו לאן ללכת. לפני כן קיבלנו עבורה 2,850 שקלים בחודש, ולמרות שהוא עומד בכל הקריטריונים לסיוע, הוא לא אושר אפילו לסיוע של 750 שקלים בחודש. ניגשתי אז לשר הממונה ושאלתי למה. התשובה שקיבלתי הייתה שהמדינה לא יכולה לאכוף ולדעת אם אנחנו 'זוממים', 'אנחנו לא סומכים עליכם'. האם אני אסמוך ואפסיד מעל 2,000 שקלים?". בתגובה לדברים אמר: "דווקא בגלל המצבים הללו שהנהלים לא תואמים את ההיגיון הבריא, הורים לאנשים עם מוגבלות נפשית לא יכולים לממש את זכויותיהם ללא 'זוממים', ואם אתם לא מיליונרים, אתם תקרסו יחד עם הילד המתמודד וכל שאר הילדים שיהפכו גם הם לנזקקים כי אף אחד לא עוזר להם. אתם חיים בעולם דמיוני, לא מכירים את השטח, ורואים הכל דרך עדשה צרה".
אפרים וקסטיק, מנהל סיוע בדיור במשרד הבינוי והשיכון, אמר: "בעקבות העתירה, הכנסנו אפשרות לבחון את האפשרות לקבלת סיוע עבור זכאים גם כאשר הם מתגוררים בדירה בבעלות משפחה. הדבר נבחן בוועדת חריגים, וההנחיה היא לשקול לאשר זאת בחיוב. אם ישנם מקרים בהם פקידים נותנים תשובה שלילית לזכאים מבלי להפנות אותם לוועדת חריגים – הדבר אינו תקין, ואנו מבקשים לקבל את המקרים הללו ולטפל בהם". בתגובה לדברים אמרה יו"ר הוועדה, ח"כ וולדיגר: "אני שמחה לשמוע שהאפשרות קיימת, אך לדעתי היא לא צריכה להיות תלויה בוועדת חריגים אלא להיות ברירת מחדל. אין שום היגיון למנוע סיוע מאנשים אלו, ואני דורשת לקדם פתרון שיסדיר זאת באופן קבוע ולא ישאיר מקום לפרשנות או שיקול דעת של פקיד כלשהו שיחליט אם להעביר זאת לוועדת חריגים או לא".
נציג משרד האוצר בדיון ציין כי התחום באחריות משרד הבינוי והשיכון, וכי תקציבי המשרד מוקצים בהתאם לסדרי העדיפויות שנקבעים על ידו.
בתום הדיון, דרשה ח"כ וולדיגר ממשרדי הבינוי והשיכון, הבריאות, האוצר ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים לקיים דיון משותף בהקדם האפשרי לבחינת פתרונות לסוגיה. כמו כן ביקשה לקבל נתונים על ועדות חריגים שדנו במקרים של אנשים עם מוגבלות נפשית שביקשו להתגורר בבית שבבעלות משפחתם, ופירוט החלטות הוועדה.
