מאת פסח בנסון • 23 בדצמבר 2025
ירושלים, 23 בדצמבר 2025 (מאת TPS-IL) — רופאים יודעים מזה זמן רב שסוכרת הריון מגבירה את הסיכון לסיבוכים הן לאמהות והן לתינוקות, אך האופן המדויק שבו היא פוגעת בעובר המתפתח נותר לא ברור. מחקר חדש מהאוניברסיטה העברית בירושלים זיהה כעת תהליך מולקולרי שלא היה ידוע קודם לכן בשליה, שעשוי לסייע בהסברת סיכונים אלו ולפתוח נתיבים חדשים לטיפול.
סוכרת הריון (Gestational diabetes mellitus) היא סוג של סוכרת המתפתח במהלך ההריון והיא הולכת ומתפשטת ברחבי העולם. היא חושפת את העובר לסביבה מטבולית לא תקינה, כולל רמות גבוהות של גלוקוז בדם האם. המצב קשור לסיבוכים כגון לידת תינוקות גדולים או קטנים מדי, שיעורים גבוהים יותר של לידות קיסריות ולידות מוקדמות, וסיכונים מוגברים ביילוד.
בנוסף, ילדים שנולדו לאמהות עם סוכרת הריון מתמודדים גם עם סיכוי גבוה יותר להשמנה וסוכרת בהמשך החיים.
מאחר שקריטריוני אבחון ונהלי סינון שונים, אין שיעור עולמי אחיד, אך רוב ההערכות מציבות את סוכרת ההריון בכ-10-15% מההריונות ברחבי העולם, מה שהופך אותה לאחד מסיבוכי ההריון הנפוצים ביותר. כאשר מאובחנת סוכרת הריון, הטיפול מתמקד בשליטה על רמות הסוכר בדם כדי להגן הן על האם והן על העובר.
המחקר החדש מראה שסוכרת הריון משנה תהליך ביולוגי בסיסי בשליה הידוע כ-RNA splicing (שחבור RNA). שחבור הוא השלב שבו הודעות גנטיות מורכבות לפני תרגומן לחלבונים. לדברי המדענים, זוהי העדות הראשונה לכך שסוכרת הריון גורמת לשגיאות נרחבות בשחבור RNA בשליה, המובילות למאות הודעות גנטיות מורכבות באופן שגוי שעשויות לפגוע בתפקוד השליה.
המחקר הובל על ידי פרופ' מאיה סלטון מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים וד"ר טל שילר מהמרכז הרפואי קפלן באוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי וולפסון באוניברסיטת תל אביב, יחד עם סטודנטיות הדוקטורט עדן אנגל ועידי גרושון. השתתפו גם חוקרים ממוסדות ישראליים ואירופיים נוספים. הממצאים פורסמו בכתב העת המדעי Diabetes.
באמצעות נתוני ריצוף RNA מתקדמים מקבוצות הריון אירופאיות וסיניות, זיהו החוקרים מאות שינויי שחבור עקביים בשליות המושפעות מסוכרת הריון. גנים רבים שהושפעו ממלאים תפקידים מרכזיים במטבוליזם ובמסלולים הקשורים לסוכרת. העובדה שהשינויים המולקולריים זהים נצפו באוכלוסיות שונות מרמזת ששחבור משובש הוא מאפיין ליבה של סוכרת הריון ולא השפעה משנית או ספציפית לאוכלוסייה.
תגלית מרכזית של המחקר הייתה תפקידו של חלבון בשם SRSF10, המסייע בוויסות שחבור RNA. כאשר החוקרים הפחיתו באופן ניסיוני את פעילות SRSF10 בתאי שליה, הם צפו באותן שגיאות שחבור שנצפו בסוכרת הריון. הדבר מצביע על כך ש-SRSF10 אינו רק קשור למחלה, אלא עשוי להניע באופן פעיל תפקוד לקוי של השליה. זיהוי SRSF10 כגורם מווסת מרכזי לא נקשר בעבר לסוכרת הריון או לביולוגיה של השליה.
“על ידי איתור השחקנים המולקולריים הספציפיים המעורבים, כמו חלבון SRSF10, אנו יכולים להתחיל לחשוב כיצד לתרגם ידע זה לאסטרטגיות בעולם האמיתי לשיפור תוצאות הריון,” אמרה שילר.
סוכרת הריון מנוהלת בדרך כלל באמצעות תזונה, פעילות גופנית ואינסולין, גישות השולטות ברמת הסוכר אך אינן מטפלות בשינויים הבסיסיים בשליה. על ידי חשיפת קשר ישיר בין מטבוליזם האם, שחבור RNA בשליה וסיכון לעובר, החוקרים אומרים שהמחקר פותח נתיבים חדשים להתערבויות שמטרתן להפחית הן סיבוכים מיידיים והן השלכות בריאותיות ארוכות טווח לילדים.
ראשית, הממצאים מספקים הסבר ביולוגי ברור לסיבוכי הריון ותוצאות ארוכות טווח לצאצאים, שאינם נמנעים במלואם על ידי שליטה בגלוקוז בלבד. מבחינה קלינית, נשים רבות מנהלות את רמות הסוכר שלהן היטב, אך ילדיהן עדיין מתמודדים עם סיכונים מטבוליים גבוהים יותר. מחקר זה מציע שתפקוד לקוי מולקולרי בשליה, ולא רק רמות גלוקוז בדם, עשוי להניע חלק מהתוצאות הללו.
שנית, המחקר מזהה את שחבור RNA בשליה כיעד טיפולי חדש. הדבר פותח את הדלת להתערבויות המתמקדות בשליה שמטרתן לתקן שגיאות מולקולריות במקום רק לנהל תסמינים.
שלישית, זיהוי SRSF10 כגורם מווסת מרכזי יש לו השלכות מעשיות למחקר ופיתוח תרופות. מכיוון שהפחתת פעילות SRSF10 שיחזרה פגמים דמויי סוכרת הריון בתאי שליה, החלבון יכול לשמש כיעד לתרופה או כמסלול לוויסות. אפילו תיקון חלקי של פעילותו עשוי להפחית תפקוד לקוי של השליה וסיכון עתידי לעובר.
רביעית, הממצאים עשויים להוביל לסמנים ביולוגיים חדשים לסיכון. חתימות שחבור או שינויים מולקולריים הקשורים ל-SRSF10 ברקמת שליה – או פוטנציאלית בדם האם – עשויים לסייע בזיהוי הריונות בסיכון גבוה יותר לסיבוכים, גם כאשר רמות הגלוקוז נראות תחת שליטה טובה.
חמישית, המחקר תומך בניהול מותאם אישית יותר של סוכרת הריון. בטווח הארוך, קלינאים עשויים להיות מסוגלים להבחין בין מטופלות שהריונן מושפע בעיקר מחוסר איזון מטבולי לבין אלו עם הפרעה מולקולרית בולטת בשליה, מה שיאפשר אסטרטגיות ניטור והתערבות מותאמות.
“על ידי הבנת האופן שבו סוכרת הריון משבשת את השליה ברמה המולקולרית, אנו יכולים להתחיל לדמיין דרכים חדשות להגן על הצאצאים,” אמרה סלטון.
נושאים קשורים
