מאת פֶּסַח בֶּנְסוֹן • 15 באוקטובר 2025
ירושלים, 15 באוקטובר 2025 (TPS-IL) — חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ו-NASA גילו חיים מיקרוסקופיים בנגב הדרומי של ישראל, המסוגלים לשרוד בתנאים הקשים ביותר על פני כדור הארץ. הממצאים, שפורסמו ביום רביעי, עשויים להגדיר מחדש את גבולות החיים הידועים על פני כדור הארץ ולהציע מודל למה חיים מיקרוביאליים עשויים להיראות על מאדים או כוכבי לכת צחיחים אחרים.
המחקר המשותף, שפורסם בכתב העת המדעי Environmental Microbiology Reports, בחן מיקרואורגניזמים החיים בתוך סלעי אבן חול בעמק תמנע, אזור צחיח במיוחד בערבה הדרומית עם פחות מ-100 מילימטר של משקעים שנתיים.
למרות חום המדבר הקטלני, היעדר מים וקרינת אולטרה סגול אינטנסיבית, מדענים זיהו אוכלוסייה חיידקית ייחודית מקבוצת הציאנובקטריה – המכונה בדרך כלל אצות כחוליות-ירוקות – ששורדת על ידי כניסה למצב של תרדמת.
"במחקר זה, התמקדנו בבחינת הקהילות המיקרוביאליות הקיימות בשכבה דקה מתחת לפני השטח העליונים של האבן," אמרה ד"ר עירית ניר מהמחלקה להנדסה ביוטכנולוגית באוניברסיטת בן-גוריון, שהובילה את המחקר. "סביבת גידול זו מספקת הגנה מפני תנאי טמפרטורה וקרינה גבוהים, תוך שהיא עדיין מאפשרת מספיק אור ומים לחדור לקיומם."
הצוות, שכלל גם חוקרים ממרכז המחקר של ים המלח והערבה ומרכז המחקר איימס של NASA, ביקש להבין כיצד חיים יכולים להתקיים במקומות בהם מים כמעט נעדרים והטמפרטורות יכולות להשתנות באופן דרמטי. ממצאיהם חושפים כי רק כמה מילימטרים מתחת לפני הסלע, מושבות של חיידקים פוטוסינתטיים חיות מוגנות מהסביבה הקשה שמעליהן, ומשתמשות במבנה הנקבובי של אבן החול כדי ללכוד כמויות זעירות של לחות.
"פארק תמנע הוא אחד המקומות היבשים ביותר בערבה ובישראל," ציין פרופ' אריאל קושמרו, ראש קבוצת המחקר. "האינטראקציה בין התכונות הפיזיקליות של אבן החול המקומית לאירועי הגשם הנדירים והיעדר הטל יוצרת תנאים סלקטיביים להתפתחות חיידקים פוטוסינתטיים מקבוצת הציאנובקטריה."
המחקר נבנה על גילויים קודמים משנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי פרופ' עמרי פרידמן מאוניברסיטת בן-גוריון וד"ר כריס מק'קיי מ-NASA, שזיהו לראשונה קהילות מיקרוביאליות אנדוליטיות – בתוך הסלע – במדבריות קיצוניים. בעוד שמחקרים קודמים אישרו כי מיקרואורגניזמים כאלה קיימים, נותרו שאלות רבות לגבי יכולת ההסתגלות שלהם ומנגנוני ההישרדות ארוכי הטווח שלהם.
כדי לענות על שאלות אלו, הצוות שילב נתוני אקלים מקומיים, ניתוח משקעים, הדמיה מיקרוסקופית וריצוף גנטי כדי לצייר תמונה מלאה יותר של האופן שבו קהילות חיידקיות אלו שורדות לאורך זמן. ניסוי אחד ניתח דגימות אבן חול שאוחסנו בתנאים חשוכים ויבשים במשך יותר מ-25 שנה. באופן מפתיע, החיידקים לא הראו אובדן פיגמנטציה או שינוי משמעותי במבנה הקהילה, מה שמרמז שהם יכולים להישאר רדומים במשך עשרות שנים עד שהמים יהפכו זמינים.
"אוכלוסיית המיקרואורגניזמים המתוארת במחקר יכולה לשרוד לתקופות ממושכות – כ-25 שנים – בתנאים חשוכים ויבשים מבלי לאבד חיוניות," אמרה ד"ר ניר. "כאשר מים מופיעים, אפילו לזמן קצר, הם יכולים להתעורר מחדש ולחדש את הפעילות המטבולית."
אסטרטגיית הישרדות מבוססת תרדמת זו, לדברי החוקרים, משקפת את מה שעשוי להתרחש בכוכבי לכת כמו מאדים, שם מים נוזליים נדירים וקרינת פני השטח אינטנסיבית. הצוות מצא כי בתוך הנקבוביות של אבן החול, חיידקים מוגנים מפני קרינה קטלנית ושורדים התייבשות באמצעות תרדמת ארוכת טווח, ומתחדשים רק כאשר מופיעה לחות מינימלית.
"ממצאים אלו מספקים פרספקטיבות חשובות לחיפוש אחר עדויות לחיים מיקרוביאליים מחוץ לכדור הארץ ומהווים מודל ייחודי להבנת הפוטנציאל לחיים על מאדים," הסבירה ד"ר ניר.
החוקרים מצאו גם שתהליכים מטבוליים של החיידקים יכולים לשנות מינרלים סמוכים, ולהשאיר מאחור עקבות איזוטופיים או טקסטורליים שיכולים לשמש כביו-חתימות – רמזים שמדענים יכולים לחפש בסלעים מאדימיים.
על ידי לימוד האופן שבו חיים מיקרוביאליים מתקיימים במדבר הקיצוני של תמנע, מדענים מקווים להבין טוב יותר לא רק את גבולות החיים על פני כדור הארץ, אלא גם היכן הם עשויים להתקיים במקומות אחרים.
"סוג זה של מחקר לא רק מספר לנו על הישרדות במדבריות," אמר קושמרו. "הוא עוזר לנו להגדיר מה החיים עצמם מסוגלים לו, והיכן אנו עשויים למצוא אותם בפעם הבאה.
